שומן והשמנה – השומן הלבן
ישיבה ממושכת ואכילת מזון מעובד הובילו למצב שבו הרקמה שהזינה אותנו בשעות של חוסר במהלך האבולוציה, נהפכה לעתים למקור לבעיות בריאות ומחלות רבות, כגון סכרת, בעיות לב ואולי אפילו תסמונות הקשורות למערכת הפוריות כגון שחלות פוליציסטיות. אבל מה בדיוק התפקיד של שומן בגוף?
רקמת השומן בגוף מתחלקת לשני סוגים עיקריים: רקמת שומן חום ( BAT – brown adiposite tissue) ורקמת שומן לבן (WAT – white adiposite tissue) , כשלכל אחד מהסוגים יש תפקיד שונה. השומן הלבן משמש כמאגר אנרגיה של הגוף, חשוב לחילוף החומרים שלנו, משתתף בפעולת מערכת החיסון ומווסת לנו רעב ושובע. שומן חום, לעומתו, חשוב לשמירת מאזן הטמפרטורה בגוף ועליו נדבר בפוסט הבא.
כאשר נכנס סוכר לגוף מהמזון, הלבלב משחרר את הורמון האינסולין, שתפקידו להכניס את הסוכר לתאים, שם הסוכר יומר לאנרגיה זמינה או לבניית חומרים. בנוסף, אינסולין גם מגרה את תאי הWAT (רקמת תאי שומן לבן) להתחיל לייצר שומן. כלומר, כשיש עודף אנרגיה בגוף, רקמת השומן תגדל. סך הכל, הגיוני.
לפטין - הורמון השובע
אחד התפקידים החשובים החשובים של רקמת הWAT הוא בייצור הורמון הלפטין – הורמון השובע. הורמון הלפטין המיוצר בWAT מגיע לאיזור המוחי ההיפותלמוס (שדיברנו עליו רבות בהקשרים שונים, כי הוא מווסת תהליכים הורמונלים בגוף, למשל את המחזור החודשי, או את השעון הצירקדי), שם הוא מדווח כי נצרכה מספיק אנרגיה וההיפותלמוס גורם לנו להיות פחות רעבות. במצבי רעב או אנורקסיה הגוף יהיה בעל רמות לפטין נמוכות, ובמצבי השמנה נהיה עם רמות לפטין גבוהות. אולם, בגלל שבהשמנת יתר מיוצר הרבה מאוד לפטין, ההיפותלמוס כבר רגיל לרמות גבוהות של לפטין, לכן הוא כבר לא מגיב להן כל כך טוב, והרעב לא מפסיק להציק. תוכלי לקרוא עוד על הרעב ואיך אפשר להתמודד איתו פה.
לפטין הוא הורמון שמשתנה במהלך החודש – רמתו עולה בשלב שלאחר הביוץ, השלב הלוטאלי, למרות שאינו נמצא בקשר ישר לרמות הפרוגסטרון, ההורמון ששולט על השלב הלוטאלי (להסבר על שלבי המחזור). יש סברה כי רמות הלפטין, אם כך, קשורות למצב הפוריות – רמות לפטין גבוהות נמצאו אצל נשים וגברים בעלי עודף משקל ובעיית פוריות, וכן גם בנשים עם משקל תקין ובעיית פוריות. לפטין גם מעורב במערכות הלחץ שלנו, כיוון שגם הן מווסתות על ידי ההיפותלמוס, ויתכן שהוא יכול להוריד את רמת הלחץ בגוף, כלומר יש קשר הדוק בין המערכת המבקרת רעב ושובע לבין מערכת הסטרס בגוף.
גרלין - הורמון הרעב
הורמון אחר שחשוב לתהליך ההשמנה הוא הורמון הגרלין שלעתים נחשב כהופכי ללפטין – כשהוא משתחרר אנחנו נהיות רעבות. הוא משתחרר במערכת העיכול וגורם לנו לצפות לרעב, כך שנתחיל להפריש בקיבה אנזימים שיעזרו לפרק את המזון. כשניתן גרלין (לבעלות משקל תקין או עודף) הרעב עולה באופן חד, וכשהוסיפו הרבה ממנו לעכברים הם העלו משמעותית במשקל. כיום המחקר מנסה להבין כיצד נוכל להפחית את רמתו בעודף משקל, אבל כרגע אין עדיין הצלחה.
כצפוי - פעילות גופנית
מאמץ גופני משפיע על רמות ההורמונים של הרעב והשובע, לפטין וגרלין, ולכך יש השפעות על המחזור החודשי – במידה שהפעילות דורשת הוצאה אנרגתית רבה ללא הכנסה שלאנרגיה חזרה מהמזון, יש פגיעה במערכות שונות בגוף על מנת לקבל את האנרגיה הדרושה להמשך הקיום של הגוף, ובין היתר לעתים יש פגיעה במחזור החודשי עד היעלמותו לחלוטין. אצל נשים אלו נמצא שרמות הגרלין היו גבוהות יותר בהשוואה לנשים שלא התעמלו, אבל גם בהשוואה לנשים מתעמלות בעלות מחזור חודשי. לעומת זאת, רמות הלפטין היו נמוכות יותר אצל כל המתעמלות (עם ובלי מחזור חודשי סדיר), לעומת נשים שלא מתעמלות בעלות משקל דומה, כלומר גרלין חשוב לבקרה על קיומו של המחזור החודשי.
התשוקה למתוק
גרלין אף עולה בתגובת לאכילת מתוק בעודף ונמצא שנשים נוטות יותר לאכול מתוק כשהן חוות לחץ, לעומת גברים שאוכלים מתוק ולא בריא כאשר הם אינם בלחץ. כך יוצא שיש מין מעגל קסמים לא בריא:
הלחץ עולה –> אוכלות מתוק –> רמת הגרלין עולה –> רמת הלחץ עולה וחוזר חלילה.
הנטייה ל”תשוקה למתוק” (sweet craving) קיימת יותר אצל נשים עם עודף משקל, תסמונת קדם-וסתית (PMS) (על דם הווסת עצמו תוכלי לקרוא פה), לחץ ו/או דיכאון. נמצא שאצל נשים עם תשוקה למתוק מוגברת יש גם רמת לפטין גבוהה יותר, כפי שראינו אצל נשים עם בעיית עודף משקל. מצב זה קורה כי ההיפותלמוס כבר אינו מגיב לרמות לפטין רגילות ומשחרר יותר ויותר לפטין על מנת לנסות ולהפסיק את הרעב.
אסטרוגן - הורמון נשי מרכזי
הורמון האסטרוגן מבקר את רקמת השומן בגוף ומחסור באסטרוגן אף נקשר להשמנה. לכן נשים לאחר תום גיל הפוריות, כאשר רמות האסטרוגן צונחות בגוף, אוכלות יותר ומעלות במשקל, כשהשומן לאחר גיל הפוריות עובר להתרכז באיזור הבטן, בדומה לצורה בה הוא נאגר אצל גברים. זה גם מראה לנו שלאסטרוגן יש השפעה לא רק על רקמת השומן עצמה, אלא אף במוח וספציפית בהיפותלמוס, באיזורי בקרת הרעב והשובע, הוא משפיע על הורמונים שונים וביניהם לפטין וכן יש לו השפעה על רמות הגרלין המשתחררות, כאמור, מאיזורי העיכול בבטן. יש אף שינוי ברמות הרעב במהלך החודש כך שנשים לקראת ביוץ, כאשר רמות האסטרוגן הן הגבוהות ביותר, רעבות פחות מאשר נשים בזמן הווסת, כאשר רמות האסטרוגן הכי נמוכות. כפי הנראה, גם להורמון הפרוגסטרון יש חלק ברעב, ובזמן השלב שלאחר הביוץ (השלב הלוטאלי, בו רמות הפרוגסטרון גבוהות) הרעב גדול יותר מאשר בשלב של לפני הביוץ.
שומן ודלקתיות
חשוב לציין ששומן לבן מעורב גם בתהליכים דלקתיים, עקב כך ששומן מעורב בהגנה חיסונית של הגוף. בהשמנת יתר, אם כן, יש עליה מוגזמת בגורמים דלקתיים בגוף, מצב הגורם לדלקתיות כרונית (לפטין עצמו הוא גורם של מערכת החיסון). מסתבר שכאשר צריכת השומן עולה מעבר ליכולת של הגוף לאגור אותו, מתחיל תהליך של היווצרות גורמים רעילים בגוף עד למצב של פגיעה באיברים שונים, בהם הכבד, הלב והכליות. מלבד הפגיעה באיברים ישנה גם הזדקנות מואצת שלהם ואחת ההצעות במחקר כיום היא שהלחץ הנגרם לרקמה בעקבות השומן בעודף הפוגע בה, מאיץ תהליכי הזדקנות של התאים. שוחחנו ארוכות על דלקתיות בהקשר של מחלות אוטואימוניות פה.
קצת אופטימיות - שומן והעצם
לא הכל רע בשומן הלבן. אצל שני המינים יש הדלדלות בעצם במהלך השנים (אוסטאופורוזיס), כאשר אצל נשים זה מואץ לאחר גיל הפוריות, כיוון שאסטרוגן מגן על העצמות מתהליכי ההתפרקות. לעומת זאת, אצל שני המינים ניכר שאנשים בעלי משקל עודף יחוו פחות הדלדלות של העצם. אף על פי כן, ירידה מתונה במשקל, בשילוב ויטמין די וסידן, לא חייבים לפגוע בשלמות העצם, ושילוב של אימוני כוח אף יכולים לסייע בלחזק את העצמות, על אף הירידה במשקל.
בפוסט הבא נדבר על שומן חום – השומן הטוב. שומן חום מאפשר לנו “לבזבז” אנרגיה אפילו במנוחה וכיום יש ניסיון להבין את הפוטנציאל הגלום בו להרזיה. בפוסט על צומות תוכלי לקרוא עוד על כיצד ניתן להתמודד עם רעב ולהתחיל לצום וכך להפחית במשקל לאורך זמן וכן אפילו להישאר צעירה יותר! ובפוסט ההמשך על כיצד צומות עובדים בהקשר של הפיזיולוגיה הנשית.
