בלוטת התריס
בלוטת התריס היא בלוטה אנדוקרינית (שקשורה בהורמונים) שצורתה מזכירה פרפר הנמצאת באיזור הצוואר ואחראית על ייצור הורמונים החשובים לקצב חילוף החומרים (מטבוליזם) בגוף. תפקידם לגרום לגדילה של רקמות הגוף על ידי האצת חילוף החומרים בגוף, האצת קצב הלב והנשימה, ואף השפעה על מערכת העצבים. לכן יציאה מאיזון ברמת הורמוני הבלוטה תשפיע לנו על אספקטים שונים בגוף – שינוי במשקל, רגישות לטמפרטורה, הזעה, שינוי בשומנים בדם, פגיעה בפוריות (כבר הזכרנו בעבר את הקשר של בעיות בה בפוסט על שחלות פוליציסטיות) ואף שינויים פסיכולוגיים.
יוד הוא מרכיב עיקרי בהורמוני הבלוטה: תירוקסין – T4, בעל 4 אטומי יוד, ההורמון העיקרי שמייצרת בלוטת התריס, וכן גם T3, תריודוטירונין, שהוא למעשה ההורמון הפעיל, שמשפיע על תאי הגוף. T3 מיוצר בכמויות קטנות על ידי הבלוטה אבל בעיקר נוצר בדם מ-T4 על ידי הסרת אטום יוד אחד. הבלוטה היא האחראית לסדר את משק היוד בגוף (המגיע לגוף מהמזון ומהשתייה) ולכן גם מושפעת משינויים בצריכה שלו. גם חוסר וגם עודף של יוד יכולים לעשות בעיות בייצור ההורמונים הללו. בישראל יש צריכה של מים מותפלים, כך שאנו נחשפים לפחות יוד. מחקר מהאוניברסיטה העברית שנערך על אנשים באזור אשקלון שצורכים מים מותפלים מצא קשר בין מחסור בצריכת היוד לבין שכיחות מחלות בלוטת התריס, כאשר מעניין לדעת שגם מחסור וגם עודף ביוד קושרו לעודף פעילות וחוסר פעילות של בלוטת התריס: עודף יוד גורם לבלוטה להוריד את פעילותה, ולעתים היא לא חוזרת לפעילות תקינה, כך שנותרים עם חוסר פעילות שלה.
גם סלניום הוא חומר חשוב לפעילותה התקינה של בלוטת התריס. הוא נוגד-חמצון והוא עוזר לייצור הורמוני הבלוטה, אך גם לרקמות השונות בגוף לווסת את רמת החשיפה שלהם להורמוני בלוטת התריס. כמו עם היוד, גם חוסרים או עודפים של סלניום יכולים לגרום לבעיית עודף או תת-פעילות של הבלוטה.
בלוטת התריס מבוקרת על ידי אחת הבלוטות החשובות בגוף, ההיפופיזה שבמוח, שבעצמה מבוקרת על ידי האזור המוחי שהוא המאסטר של הכל – ההיפותלמוס. ההיפופיזה משחררת את הורמון הTSH בהתאם לכמות של הורמוני בלוטת התריס – אם יש יותר מהם, יהיה מעט TSH, אם יש מעט מהם, כמו שקורה באחת התסמונות השכיחות יותר של בלוטת התריס, תסמונת האשימוטו, אז ההיפופיזה מתאמצת ומשחררת הרבה TSH. מעניין לראות כי ההורמונים השונים מההיפופיזה דומים אחד לשני, הTSH דומה מאוד להורמון הLH ואף להורמון הFSH, ההורמונים שחשובים לתקשורת בין ההיפופיזה לשחלה.
כמו במקומות אחרים בגוף, מנגנון הפעולה של שחרור ההורמונים עובד על פידבק שלילי – כשיש הרבה מהורמוני התירואיד, שחרור הTSH יורד, וכשיש מעט מהם, ההיפופיזה תשחרר יותר TSH.
בלוטת התריס וויסות הסוכר בדם
הורמוני הבלוטה (T3 ו-T4) חיוניים לשמירה על רמות אנרגיה קבועות בגוף ומשפיעים על מגוון תהליכים תאיים שקשורים לכך באזורים שונים בגוף – המוח, הכבד, רקמות שומן והשריר. לכן ברור שהבלוטה חשובה גם באיתות ההורמון שמבקר את הסוכר בגוף, אינסולין, וקשורה לשיווי המשקל של הסוכר בדם. גם כשבלוטת התריס מאוזנת, ככל שיש פחות מהורמון הT4 של הבלוטה יש פחות סבילות לאינסולין ויותר נטייה להשמנה. בעיית היפותירואידיזם (פחות פעילות בלוטת התריס) מקושרת להשמנה, בעיית שומנים ונטייה לסכרת, אך גם בבעיית היפרתירואידיזם (תסמונת גרייבס, בהמשך) כשהבלוטה מייצרת בעודף את ההורמונים שלה יש נטייה לבעיית סבילות לאינסולין, היכולה לייצר סכרת.
תת פעילות של בלוטת התריס - האשימוטו
השינויים ההורמונליים החוות נשים במהלך החיים – גיל ההתבגרות, שינויים במהלך המחזור החודשי, הריון ולידה ותום גיל הפיריון, יוצרים שינויים גם בפעילות בלוטת התריס. האשימוטו, Hashimotos thyroiditis שהיא המחלה השכיחה ביותר של תת פעילות של הבלוטה, נחשבת למחלה האוטואימונית השכיחה ביותר התוקפת בעיקר נשים. היא מאופיינת לרוב בגויטר – הגדלה של איזור הגרון עקב הגדלת הבלוטה. הטיפול בהאשימוטו כולל מתן T4 סינתטי (T4 הופך בקלות לT3) וכך יורד הTSH, כי ההיפופיזה פחות מתאמצת לגרות את בלוטת התריס. למעל ל90% מהסובלים (או למעשה, הסובלות) מהאשימוטו יש נוגדנים בדם לתאי בלוטת התריס (בד”כ נוגדנים לTPO), כי הגוף משום מה תוקף את תאי בלוטת התריס, כפי שבסכרת נעורים (שנקראת גם סכרת מסוג 1), מחלה שגם היא אוטואימונית, הגוף תוקף את תאי הלבלב המייצרים אינסולין. מחלות אוטואימוניות הרבה יותר שכיחות בנשים והשכיחות לסבול מהן עולה עם הגיל.
לצערנו, אין כיום פתרון למחלות אוטואימוניות ואנחנו לא יודעות לתקן את התקיפה של הגוף את עצמו, אבל יחסית קל לטפל בבעיות בבלוטה על ידי מתן הורמון הT4 בצורת כדורים (אלטרוקסין או יותירקס). לכדור יש זמן השפעה ארוך מאוד, של כשבוע, כך שרצוי לקחת אותו כחודש לפני שעושות בדיקה נוספת לראות אם כבר התאזנת. לא כדאי לגרור תת-פעילות של בלוטת התריס שכן היא יכולה להוביל לעייפות, אי סבילות לקור, השמנה, פגיעה בפיריון ובמחזור החודשי, סיכון למחלות לב ואף בעיות קשב וריכוז, חרדה, דיכאון ועוד בעיות עקב החשיבות של הורמוני הבלוטה לפעילות המוח.
לא כל מצב של האשימוטו אוטומטית יוצר תת-פעילות של הבלוטה, ואחת השאלות שהרפואה מתמודדת איתה היא מה לגבי תת-פעילות תת-קלינית (כלומר שאינה בעלת תסמינים) של בלוטת התריס – (Subclinical Hypothyroidism (SCH. במצב של SCH יש עליה בהורמון הTSH בדם, אך רמות הורמוני הבלוטה עצמה (ובעיקר בוחנים את T4) תקינים. הסיכוי לפתח תת פעילות ממצב התחלתי של SCH הוא גבוה ועולה כל שנה ב2.6% אם אין נוגדנים לTPO, וב4.3% אם הם ישנם כבר בדם. כלומר, תוך כעשר שנים, חלק נכבד מהנשים עם תת-פעילות תת-קלינית (26% אם לא היו נוגדנים ו43% במידה וכן היו) יפתחו תת-פעילות שלמה של בלוטת התריס. בבדיקות שנערכו לאוכלוסיה זו ראו עליה בשכיחות מחלות לבביות וסימפטומים אחרים של בעיות בבלוטת התריס, ולכן ההנחיות כיום מעודדות מתן אלטרוקסין כבר בשלב הזה, אם כי אכן המחקרים בתחום עדיין לא הציגו ראיות חותכות מספיק.
בלוטת התריס והריון
ברור לנו שבמהלך הריון (אבל גם בעת טיפולי פוריות) רמות האסטרוגן עולות מאוד ומורידות את רמות הורמוני בלוטת התריס (T4), והירידה ברמות הT4 מעלה את רמות הTSH, לפי המנגנון שכבר ראינו. מצד שני גם הורמון ההריון (הורמון הבטא או הhCG) מפעיל את הבלוטה ומגרה אותה לפעול כך שאצל נשים בהריון ניתן לראות את כל המגוון של האפשרויות של פעילות הבלוטה – יתר, חוסר או פעילות רגילה. עד עכשיו אין הסכמה בסיפרות לגבי מה קורה כשההורמונים של בלוטת התריס לא מאוזנים בהריון, אבל כנראה שכן רצוי וכדאי לשמור עליהם עם רמת TSH של פחות מ-2.5. אין ספק שיש להורמוני הבלוטה חשיבות בהתפתחות תקינה של העובר, למרות שבהחלט יש ילדים נהדרים לאמהות שלא היו מאוזנות בהריון מבחינת בלוטת התריס שלהן.
בדיקת הורמוני הבלוטה הפכה לשגרה בתחילת הריון, ולנשים שהיו כבר עם תת-פעילות ואוזנו על ידי אלטרוקסין לפני ההריון, ההנחיה היא להעלות את המינון בכ20-30%. השכיחות לעליה בתת-פעילות התת-קלינית גם היא עולה בהריון ומגיעה לכ-3-15% מכלל הנשים ההריוניות. צריך לזכור שהורמוני הבלוטה חיוניים להתפתחות וגדילה של רקמות ואף חיוניים להתפתחות המוח. לוקח זמן לבלוטה להתפתח אצל העובר ולכן הוא נסמך על אימו שתספק לו את ההורמונים הללו, בעיקר בטרימסטר הראשון אך גם בהמשך ההריון. לכן הרופא/ה תדאג לוודא שבמהלך ההריון הורמוני בלוטת התריס מאוזנים ויינתנו הורמונים סינתטיים במידת הצורך.
תת פעילות בלוטת התריס ופוריות
חוסר איזון בבלוטת התריס יכול לשבש את המחזור החודשי. גם נשים שעוברות טיפולי פוריות צריכות לבדוק את בלוטת התריס ולהגדיל מינונים לפי הצורך, כאמור עקב ההשפעה של טיפולי הפוריות על האסטרוגן. ניכר כי יש קשר בין בלוטת התריס לבעיות פוריות בנשים, גם אם הורמוני הבלוטה לכאורה נמצאים בטווח התקין – נשים עם TSH תקין אך בטווח הגבוה יותר הראו יותר נטייה לאי פוריות בלתי מוסברת. מחקר אחר על נשים עם בעיית פוריות מצא שלא היה קשר בין רמות הורמון הTSH להצלחה בלהשיג הריון או לשמור על הריון תקין, אבל כן מצאו שנשים עם נוגדנים לTPO הראו יותר אחוזי הפלות מאשר נשים ללא הנוגדנים הללו.
פרולקטין ובלוטת התריס
לפרולקטין נקדיש סדרת פוסטים משלו. הוא ההורמון האחראי על ייצור החלב באם המניקה, אך יש לו גם תפקידים מגוונים בגוף גם ללא הקשר של הריון ולידה, והוא למשל חשוב למערכת החיסונית. לנשים עם בעיית פוריות סיכוי גבוה יותר לעודף פרולקטין וTSH. בעיית היפרפרולקטינמיה עם תת-פעילות של הבלוטה יכולה לעשות בעיות פוריות משתנות מבעיה בשחרור הפרוגסטרון בשלב שלאחר הביוץ (שלב לוטאלי, להסבר על שלבי המחזור השונים) ועד לחוסר בביוצים ובמחזור חודשי (לפוסט על בעיות במחזור החודשי). לנשים עם היפרפרולקטינמיה, כלומר עודף פרולקטין, יש סיכוי גבוה לעודף של TSH.
יתר פעילות של בלוטת התריס - גרייבס
בעיה אחרת של בלוטת התריס, שגם היא אוטואימונית ואולי לכן גם כן שכיחה יותר בנשים (בערך פי 5), היא מחלת גרייבס – Graves’ disease, בה יש עודף של הורמוני הבלוטה, עד כדי רעילות שלהם לגוף. המחלה מאופיינת במעט מהורמון הTSH (כי אין לו צורך לגרות את בלוטת התריס לייצר עוד). הסימפטום הידוע שמופיע בכ-50% מהסובלים/ות מגרייבס הוא העיניים הבולטות, וכן גם הגויטר, הנראה גם בתת-פעילות הבלוטה. בגרייבס יש גם נוגדנים שהגוף ייצר, והם מחקים את פעילות הTSH כך שהם גורמים לגירוי הבלוטה, שגדלה (ולכן הגויטר) ומייצרת עוד ועוד T4. לא לחלוטין ברור מדוע העיניים גדלות כל כך בגרייבס, אך כנראה שיש גם באזור ארובת העין תאים שרגישים לנוגדני הבלוטה שנוצרים בגרייבס. חוץ מהשפעת הנוגדנים עצמם, יש כמובן השלכה לכמות ההורמונים המוגברת על רקמות הגוף והסימפטומים כוללים תאבון מוגבר עד כדי חוסר סבילות לאינסולין וסכרת, אובדן משקל, נשירת שיער, רגישות לחום, דפיקות לב (פלפיטציות) וקצב לב מוגבר (לעתים זה אף אחד הסימנים הראשונים), חוסר עמידות לפעילות גופנית, הזעה, עייפות, בעיות פוריות, חרדה, עצבנות וקשיי ריכוז ואף רעידות שרירים. לרוב ניתן פשוט לטפל בגרייבס על ידי תרופות אנטי-תירואיד, כך שהן מונעות את ייצור הורמוני הבלוטה . כמובן שזה מצריך מעקב, על מנת שלא נייצר תת-פעילות של הבלוטה.
לסיכום, בלוטת התריס מושפעת מהתזונה שלנו ומשפיעה לנו על איכות החיים, חילוף החומרים שלנו, המחזור החודשי והריונות. היא נוטה להוות מוקד לבעיות אוטואימוניות בהן הגוף תוקף את תאיו עצמו, ספציפית את תאי הבלוטה. ניתן לטפל בזה לרוב בתרופות בקלות.
