פרולקטין – חלק ב – השלכות ההנקה
בפוסט הראשון על פרולקטין הכרנו את הפרולקטין, הורמון ההנקה, לעומק. בפוסטים נוספים שוחחנו על ביסוס ההנקה הראשוני וכן על מה הרכב חלב האם וכיצד הוא למעשה מזון-על. עתה הגיע הרגע לשוחח על ההשפעות הנוספות של פרולקטין והנקה עלינו – על חוסר הפוריות שהוא גורם, על השינויים ההתנהגותיים ועל כיצד נראה החזה לאחר שמסיימות את תקופת ההנקה. בפוסט השלישי על פרולקטין נשוחח עליו בהקשר של האישה שאינה-הריונית/מניקה – השפעותיו על מערכת החיסון והעצמות.
הנקה ו(אי)פוריות
אין חובה שיהיה פרולקטין כדי שאישה תהיה פוריה, וזאת אנחנו יודעות ממחקרים על מקרים נדירים שבהן אין כלל פרולקטין והנשים נכנסות להריון תקין. למעשה בדיוק הפוך, בעוד שהפוריות חוזרת כ-6-9 שבועות לאחר הלידה אצל נשים שאינן מניקות, רמות גבוהות של פרולקטין עקב הנקה גורמות לאי פוריות אצל האישה המניקה. הפרולקטין למעשה מאפשר לנוח בזמן הטיפול האינטנסיבי יותר של החודשים הראשונים לחיי היילוד/ה ולא להיכנס שוב להריון. ריווח הריונות בנשים פוריות בריאות מפחית את התחלואה והתמותה של הילודים, התינוקות והאם – מרווחי לידה של 27 עד 32 חודשים מפחיתים את הסיכון למוות אימהי, דימום בשליש השלישי, דלקות ברחם ואנמיה. נשים מניקות הנקה מלאה (כלומר שהתינוק/ת מוזנ/ת לחלוטין מחלב אם) או כמעט מלאה שילדו לפני פחות מחצי שנה ושעדיין לא דיממו את דם הווסת, הן בסבירות של פחות מ-2% (ויש מאמרים שאף מוצאים בסבירות נמוכה אף יותר) להיכנס להריון ספונטני. נמצא כי 80 דקות הנקה ביום, בלפחות 6 הנקות ביום, מספיקות על מנת להבטיח לחלק מהנשים להשאר לא פוריות עד שנה וחצי מהלידה. גם טיפול אינטנסיבי בתינוק/ת ולא רק רמות הפרולקטין לבדן נמצאו קשורים בעיכוב המחזור הראשון לאחר הלידה, כלומר ישנם גם גורמים אחרים מלבד פרולקטין המעורבים.
כל עוד פרולקטין ברמות גבוהות, הוא משפיע על אזור מוחי חשוב – ההיפותלמוס, המהווה מאסטר הורמונלי שלנו, ומונע ממנו לעודד את ההיפופיזה לשחרר את הורמוני הביוץ (להסבר מסודר על מנגנון המחזור החודשי). כשההנקות יורדות לכ-3 פעמים או פחות ביממה, רמות הפרולקטין צונחות לרמות נמוכות. עם זאת, לעתים לא כולן תחזורנה לבייץ ברגע הפסקת ההנקה, שכן לעתים יקח זמן עד שההיפופיזה במוח תתחיל להחזיר את רמות הLH, הורמון הביוץ, לרמתן לפני ההריון.
עודף הפרולקטין מעכב כאמור את המחזור החודשי ואיתו את כלל הציר ההורמונלי של השחלה, כלומר הורמוני המין הנשיים – אסטרוגן ופרוגסטרון נשארים ברמה נמוכה מאוד. החוסר המתמשך באסטרוגן יכול לגרום לחלק מהנשים לממש הצצה אל מה יקרה עוד כמה שנים, בגיל המעבר, בו יחדול כלל המחזור החודשי. יש אפילו המכנות את ההנקה “מיני-מנפאוזה“, שכן חלק מהנשים יחוו תסמינים כגון גלי חום, בעיות שינה (מעבר לאלו של הטיפול בתינוק.ת…), יובש בנרתיק ועוד. אלו הן השפעות של חוסר הורמון האסטרוגן בגוף.
הורמונים ורצפטורים
מדוע יש כאלו שכן נכנסות להריון עם הנקה בתדירות גבוהה (כאמור, לרוב יותר מחצי שנה לאחר לידה) ויש כאלו שחייבות להפסיק כלל את ההנקה על מנת לחזור לבייץ? צריך להבין שהורמון נקשר בתאי הגוף למה שנקרא – רצפטור (מהמילה receive – לקבל). רצפטור הוא לרוב מולקולה שיושבת על המעטפת של התא, הממברנה, ובולטת החוצה. כך איתותים מבחוץ, כמו הורמונים, יוכלו להיקשר ולהשפיע על הבפנים. כלומר, יכול להיות שיש למישהי אחת המון פרולקטין בדם, אך מעט מהרצפטורים לו, או שהם פחות פעילים, או שהתגובות שלהם בתא פחות פעילות. לכן אותה רמת הורמון בדם תשפיע אצל כל אחת קצת שונה. זו הסיבה שרמות הורמון בדם עדיין לא קובעות לנו איך נגיב, כי יש גם את התאים ברקמות שצריכים להגיב להורמון המסתובב בדם. במקרה של פרולקטין מדובר גם בשני סוגי רצפטורים שונים – ארוך וקצר, כשהארוך יותר מובן לנו ואילו הקצר לא לחלוטין ברור.
השפעת הפרולקטין על ההתנהגות
ברור לנו שפרולקטין חשוב להתנהגות האמהית שלנו – חיות מעבדה שפגעו להן בפרולקטין לא מפגינות התנהגות אמהית, כך שפרולקטין קריטי לביסוס הקשר בין האם לבין הייצור החדש והתובעני. אולם מסתבר שהוא מבקר התנהגויות שונות ומגוונות נוספות.
מחקרים בעכברים מראים כי לפרולקטין אפקט חשוב על המטבוליזם. פרולקטין גורם לנו להיות רעבות יותר. הוא אחת הסיבות לכך שרעבות יותר במהלך הריון והנקה וחיות שייפגעו בפעולת הפרולקטין ירזו. מחיקת הגן לפרולקטין בעכברים גרמה להם להשמין פחות מדיאטה עשירה בשומן. פרולקטין מסייע באגירת אנרגיה לשומן במקום ב”ביזבוזה” כשומן חום (להסבר על השומן הלבן והשמנה והסבר על שומן חום והרזיה). יש בכך שוב הגיון ביולוגי שכן מירב החשיבות של פרולקטין היא בהריון ובהנקה, כך שאפקט האגירה שלו הגיוני על מנת לשמור על הזנת היילוד/ה. עוד על רעב תוכלי למצוא בפוסט על צומות וכיצד הם משפיעים על הגוף. וכן בפוסט על שומן והשמנה.
הנקה (כאשר היא מתרחשת נכון ומותאם), אף אמורה לגרום לנו להיות רגועות יותר, שכן היא מורידה את רמת הורמון הסטרס בגוף, הקורטיזול, ואף את רמת הגלוקוז בגוף הנוצרים בתגובה לסטרס. יש פה תגובה פיזיולוגית מאוד מעניינת, אם נחשוב על זה – אחת התקופות מלאות הלחץ והחששות בחיים היא לאחר הלידה, כאשר את מטופלת בייצור זעיר, דורשני וקשה להבנה. פרולקטין גבוה כפי הנראה מפחית את רמות הסטרס ומאפשר ליולדת להסתגל יותר טוב לשינוי הגדול בחיים. כמובן שעל מנת לבסס הנקה רגועה יש לעשות זאת בצורה נכונה וכדאי להיעזר ביועצות הנקה ולהכין עצמך להנקה עוד טרם הלידה.
בנוסף, נזכיר את הורמון האוקסיטוצין, הורמון שנקשר פעמים רבות לרגשות אהבה וחיבה. הורמון זה מסייע לרחם בלידה (ואכן ניתן כפיטוצין, אוקסיטוצין סינתטי), ואף גורם ליציאת החלב אל הפטמה בכל הנקה. לאוקסיטוצין חשיבות רבה בביסוס הקשר האמהי עם התינוק, ומעניין כי נשים שסובלות מדיכאון לאחר לידה הראו פחות עלייה בו במהלך ההנקה, לעומת קורטיזול, הורמון הלחץ, שהיה גבוה אצלן. כלומר, גם האוקסיטוצין משחק תפקיד בהנאה שההנקה יכולה לגרום.
לעומת זאת, רמות הפרולקטין יכולות לעלות בדם בתגובה לסטרס, ולכן אם אינך מניקה ותוצאות בדיקות הדם יצאו גבוהות, יתכן שהיית בלחץ מבדיקת הדם עצמה או בסטרס באותו הזמן.
D-MER - עצבות הנקה*
לא הכל ורוד אצל מניקות. ב2007 אליה מרסינה הייז (Alia Macrina Heise) ניסחה בעיה של עצבות (בניגוד לדיכאון) המקושרת ישירות להנקה, וב2008 אף יסדה ארגון התומך במניקות הסובלות מכך. D-MER או Dysphoric Milk Ejection Reflex – לא מדובר בדכאון לאחר לידה, אלא בתופעה המקושרת להנקה עצמה, ולרוב אף ספציפית לתחילת היניקה הראשונית בכל פעם ומסתיימת תוך כמה דקות. חלק מהנשים מתארות אף ממש בחילה או תופעות בטניות כלשהן, ורובן מתארות שהן חרדות, עצובות, עצבניות, חוות פאניקה, נסערות, ורגישות מדי. לצערנו, למרות שמחקר עדכני מצא שכיחות של 9% של D-MER מתוך אוכלוסיית המניקות, המודעות נמוכה. נשים אלו מפסיקות להניק מוקדם משהיו רוצות, עקב חוסר מודעות ותמיכה.
כנראה שמדובר במנגנון המערב את הורמון הדופמין, הורמון המבקר את פעילות הורמון הפרולקטין, אך גם מעורב בריכוז, מצב רוח ועוד והוא הורמון הקשור למחלות שונות בבריאות הנפש.
קיים מחקר מועט מאוד לגבי הנושא וחשוב לתת עליו את הדעת ולתת את התמיכה הנכונה לאם המניקה. זוהי תקופה מאתגרת באופן כללי, הכוללת אתגרים פיזיים ונפשיים רבים, כך שמצב זה יכול להעמיס עוד יותר על היולדת המתאוששת. דכאון לאחר לידה הוא נושא אחר, אך חשוב ושכיח לצערנו. קריטי להיות מודעות לכך ולנסות למנוע אותו לטובת האם והיילוד.ה.
תום ההנקה
צמוד לתום תקופת ההנקה השד שומר עוד קצת על המבנים המפוארים של בלוטות החלב עקב החשיפה לפרולקטין והורמונים נוספים ברמה מוגברת מההנקות האחרונות. בשלב זה יש עוד “זמן חרטה” בו השד יוכל לחזור להניק אם ייחשף לגירוי של מציצת הפטמות על ידי התינוק/ת. השלב השני כבר אינו הפיך ללא הורמוני ההריון והלידה ובו עקב הישארות של חלב בשד בלא שנוקז מעכב ישירות את היווצרות חלבון החלב והפרשתו. התאים והארגון הבין תאי מתחילים להיהרס, תאי מערכת החיסון מפנים את השאריות, כלי הדם המפותחים מתנוונים והשד חוזר לפחות או יותר צורתו לפני ההריון כשהרקמה חוזרת להיות שומנית יותר.
הפרולקטין מעניק להנקה את היכולת להיות אמצעי מניעה, להרעיב, להרגיע ובכלל, להיות אמא טובה לבוס/ית החדש/ה והתובעני/ת. תום תקופת ההנקה מלווה בשינויים רבים בשד המחזירים לך את החזה שזכרת, פחות או יותר. בפוסט השלישי על פרולקטין נשוחח על הפרולקטין מעבר להנקה – על תפקידו המפתיע בתור מפעיל של מערכת החיסון, על השפעותיו על העצמות ועל עודף בו – היפרפרולקטינמיה. עוד על הרכבו של מזון העל חלב האם בפוסט על הרכב חלב האם.
*ותודה לליאור ברוך בלבריאותה שהסבה את תשומת ליבי לנושא זה.
3 Responses
[…] הנקה – ממה מורכב החלב והאם קורה שיש בעיה בייצורו, בפוסט הבא על השפעות ההנקה ובפוסט האחרון בסדרה על השפעות הפרולקטין מעבר […]
[…] פרולקטין – חלק ב – השלכות ההנקה […]
[…] פרולקטין – חלק ב – השלכות ההנקה […]