מלחמה פנימית – אוטואימוניות
אוטואימוניות היא מצב בו הגוף, משום מה, תוקף את התאים שלו עצמו, כאילו היו וירוס או גורם עוין אחר, ויוצר מצב של מחלה. כיום ידועות יותר מכ-80 מחלות אוטואימוניות, בהן סכרת צליאק, ראומטיזם (RA), האשימוטו וגרייבס (תת ויתר פעילות של בלוטת התריס, עליה כבר הרחבנו בעבר), לופוס (SLE) ועוד רבות. הנקודה המעניינת היא שנשים חולות במחלות אלו יותר. הרבה יותר! למה אנחנו כל כך תוקפניות כלפי עצמנו?
אחד הדברים הבולטים לגבי רוב המחלות האוטואימוניות הוא שהן שכיחות הרבה יותר בקרב נשים מאשר אצל גברים, בחלק מהמחלות השכיחות היא פי 2-3 ובחלקן אף השכיחות בנשים היא פי 10 מאצל גברים! גם חומרת הסימפטומים, מהלך המחלה, התגובה לטיפול וההישרדות עשויים להיות שונים בין גברים לנשים. נשים נוטות יותר לתגובות חיסוניות – ייצור הנוגדנים מוגבר בנשים וכן סיכויי אישה לדחות איבר מושתל גבוהים יותר. ננסה להבין למה ההבדל המאוד משמעותי הזה – למה נשים יותר נוטות “לתקוף את עצמן”.
החשודים המיידים - הורמוני המין
השכיחות הגדולה יותר של אוטואימוניות בקרב נשים בגיל הפוריות, מחלות חוזרות במהלך ההריון ואחרי לידה גורמים לנו לחשוד בהורמוני המין – אסטרוגן, הורמון המין המרכזי בנשים שמשתחרר מהשחלה ועולה ויורד לאורך המחזור החודשי (להסבר מסודר על המחזור החודשי וההורמונים בו) שמעודד בעיות במערכת החיסון הנשית, וטסטוסטרון, הורמון המין הגברי, שהוא בעל תפקיד אנטי-דלקתי. הורמון נוסף, פרולקטין, הידוע במיוחד בתפקידו לייצר את החלב, אבל גם בעל תפקידים מגוונים אחרים (וכבר שוחחנו עליו בהקשר של המחזור היומי, השעון הצירקדי, בו הוא משתנה תדיר), גם הוא מעורב פה.
אסטרוגן ופרולקטין מעודדים ייצור נוגדנים ומצב פרו-דלקתי בגוף, של שחרור הרבה פקטורים דלקתיים. פרוגסטרון, הורמון שעולה לאחר הביוץ ובמהלך ההריון ומכין את הרחם לקליטת עובר, דווקא בעל פעילות הפוכה של הפחתת הדלקתיות בגוף.
הריון ואוטואימוניות
אם נחשוב על זה, יש הרבה הגיון בקשר בין המערכת האנדוקרינית של הורמוני המין ומערכת החיסון – קליטת עובר מצריכה החלשה של מערכת החיסון על מנת לקבל גוף זר, ואילו במידה ואין הריון יש צורך להכין את הגוף היטב ולנקות שאריות שהיו יכולות להישאר מהמחזור הקודם. זה בראש ובראשונה מורגש על ידי הדימום של הווסת, שמסלק את עקבות המחזור הקודם, אבל יש גם פעילות אנטי-דלקתית מתחת לפני השטח. בשל השינויים בתפקוד מערכת החיסון בהריון ועקב עליית הורמון האסטרוגן הדלקתי, אך גם הפרוגסטרון האנטי-דלקתי, להריון יש השפעות הפוכות על חלק ממחלות האוטואימוניות. לדוגמא, הריון קשור לעלייה בהתפרצויות לופוס, אך לעומת זאת, להריון יש השפעה מגנה על מחלות אחרות כמו ראומטיזם וטרשת נפוצה (MS).
הורמון הפרולקטין
פרולקטין ידוע במיוחד כמייצר חלב האם, אולם יש לו גם תפקיד במערכת החיסון – הוא חשוב להבשלה של תאי T מסויימים, למשל. למעשה, פרולקטין נחשב בעצמו לציטוקין – משדר מסרים של מערכת החיסון (כמו שהורמונים משדרים מסרים של מערכות אנדוקריניות שונות). רמות הפרולקטין עולות במהלך ההריון וכמובן בהנקה. כיוון שכך, יש בהחלט קשר בין הנקה להתפרצויות ראומטיזם ולופוס בסובלות מכך, ולנשים אלו שווה לשקול להימנע מהנקה. הסובלות מהיפר-פרולקטינמיה, בה יש עודף פרולקטין הגורם לחוסר במחזור סדיר, נוטות לסבול מבעיות אוטואימוניות שונות ומתן דופמין, המעכב של פרולקטין, יכול לעזור במחלות אוטואימוניות אצלן לעתים.
אסטרוגן סביבתי
כיוון שהחשדות הם גם בהורמון האסטרוגן, עולה היום השאלה האם לנסות להפחית במוצרים המכילים אסטרוגנים סביבתיים כגון אסטרוגנים טבעיים של צמחים – phytoestrogens (המצויים בקטניות מסויימות, למשל סויה) ואסטרוגנים סינתטיים – xenoestrogens שיכולים להימצא במוצרי טיפוח ואיפור שונים, אבל גם בהדברות, פלסטיקים וחומרי ניקוי. בשר, ביצים ומוצרי חלב מבעלי חיים שקיבלו הורמונים אקסוגניים מכילים ריכוז אסטרוגנים גבוה יחסית.
הורמון האסטרוגן ניתן לנשים במסגרת “הגלולה” כאמצעי למניעת הריון, אך גם להסדיר תופעות של שחלות פוליציסטיות (תסמונת שנחשדת גם היא ברכיב אוטואימוני) כגון שיעור ואקנה, עזרה למצבי אנדומטריוזיס ועוד. לצערנו, השפעת האסטרוגן הסינתטי על התפשטות המחלות האוטואימוניות כיום לא נבדקה עדיין לעומק. עם זאת, נכון להיום אין נתונים משכנעים כי ניתן לראות בחשיפה לאסטרוגנים סביבתיים כסיכון לבריאותנו.
שני כרומוזומי X
למעשה הדבר הבסיסי שמבדיל נשים מגברים הוא שלגברים כרומוזום X אחד (אותו קיבלו מאימם) וכרומוזום Y אחד (אותו קיבלו מאביהם) ואילו נשים קיבלו כרומוזום X אחד מאימם ואחד מאביהם, כלומר שני כרומוזומי X. כרומוזום Y קטנצ’יק ומכיל ממש מעט גנים, אולם כרומוזום X הוא כרומוזום גדול עם גנים רבים. על מנת למנוע הבדל בכמות הגנים בין גברים לנשים, בכל תא מתאי האישה (וכמוה כל נקבה בעולם היונקים) יש השתקה של אחד מכרומוזומי הX.
אולם השתקת כרומוזום הX השני אינה מלאה וכ-15% מהגנים בו מתבטאים בלמעשה “סופר-כמות” (אצל גברים יש רק גן אחד כזה שיתבטא). ונחשי מה – על כרומוזום X יש גנים רבים השייכים לפקטורים של מערכת החיסון. הרעיון הזה נתמך בכך שבתסמונת בשם טרנר – Turner Syndrome, בה האישה היא בעלת כרומוזום אחד (מצב הגורם למבחר הפרעות, קומה נמוכה, בעיות פוריות, מראה אופייני עקב בעיות שלד ועוד) יש פחות סיכוי לבעיות אוטואימוניות כגון לופוס, ואילו בתסמונת קלייפנטר בה הגבר נולד עם שלושה כרומוזומים – Y ושני X (עצם קיום הY הופך אותו לזכר, במקור כולנו מתחילות בנקבות..) יש יותר סיכוי ללופוס. לכרומוזום הY יש אפילו אפקט מגן מבעיות אוטואימוניות.
miRNA (?!)
כרומוזום X יוצר גם הרבה מולקולות קטנות בשם miRNA שנוטות להתערב בביטוי הגנים – עד כמה יהיה לנו ביטוי מהפוטנציאל שאנחנו נושאות בתוכנו. כרומוזום Y כמעט ולא מכיל miRNA וידוע שיש הבדל בין הmiRNA בנשים וגברים. הmiRNA גם מבקרים את ביטוי האסטרוגן, וכן האסטרוגן מבקר אותם חזרה, כך שכיום הmiRNA נבחנים לעומק בהקשר של אוטואימוניות.
החיידקים שלי ואני - השפעות על מערכת החיסון
ההבדלים בשכיחות ובחומרה של מחלות אוטואימוניות בין גברים ונשים נובעים מאינטראקציות מורכבות ועדיין לא מובנות בין גורמים גנטיים, הורמונליים אבל גם סביבתיים. אחד הדברים המדוברים היום בעולם הביולוגיה הוא חיידקי המעי, המיקרוביום, והקדשנו לחיידקים בגופנו פוסט משלהם. חיידקי המעי משפיעים ומושפעים ממערכת החיסון ונראה שגם להם תפקיד בנטייה הנשית למחלות אוטואימוניות – ישנם רמזים בעכברים כי לזכרים יש חידקי מעי מגנים מפני מחלות אוטואימוניות וכן ההבדלים בין חיידקי המעי של זכרים ונקבות ניכרים רק לאחר גיל ההתבגרות, מה שמרמז על בקרה של הורמוני המין. תחום המיקרוביום כאמור, הוא נושא “חם” במדעי החיים ונחקר רבות כרגע. מעניין יהיה להמשיך ולעקוב אחרי ההתפתחויות בנושא בהקשר האוטואימוני וההבדלים בין גברים ונשים בחיידקים.
מחלות אוטואימוניות שכיחות יותר ויותר כיום, וגם אם בחלק קטן מהן אין כמעט הבדל בין גברים לנשים (כמו בסכרת נעורים), ברובן ההבדל מהותי. מחלת הלופוס (זאבת) היא מחלה קשה של פגיעה נרחבת – הלב, העור, הכליות ועוד, והיא פוגעת עד פי 15 יותר בנשים בגיל הפוריות מאשר גברים תואמי-גיל. טרשת נפוצה היא מחלה אוטואימונית של מערכת העצבים המרכזית ופוגעת בנשים פי 2-3 מאשר גברים. בלוטת התריס היא האתר השכיח ביותר לפגיעה אוטואימונית כיום ומחלת ההאשימו ומחלת הגרייבס שתיהן בעיות נפוצות בבלוטת התריס השכיחות בכ-5-15% מאוכלוסיית הנשים בגיל הפוריות.
מחלות אוטואימוניות יכולות להוות בעיה הפוגעת באיכות החיים ואף בפוריות האישה. כמו בכל בעיה שעיקר הפגיעה שלה היא בנשים, גם פה המחקר מתעכב. חסר פה עוד הרבה ידע על מנת להבין כיצד אנו מטפלות ואף מונעות פגיעה של הגוף שלנו בעצמו. ניתן לקוות שהשימוש הגובר בטכנולוגיות של ביואינפורמטיקה לעיבוד מידע רחב היקף, וכן מחקרים קליניים מהימנים יעזרו בזיהוי סמנים ביולוגיים ממוקדים להתערבות טיפולית ספציפית למין ו/או למניעת מחלות אוטואימוניות.
11 Responses
[…] מלחמה פנימית – אוטואימוניות […]
[…] מלחמה פנימית – אוטואימוניות […]
[…] מלחמה פנימית – אוטואימוניות […]
[…] מלחמה פנימית – אוטואימוניות […]
[…] מלחמה פנימית – אוטואימוניות […]
[…] מלחמה פנימית – אוטואימוניות […]
[…] מלחמה פנימית – אוטואימוניות […]
[…] מלחמה פנימית – אוטואימוניות […]
[…] מלחמה פנימית – אוטואימוניות […]
[…] מלחמה פנימית – אוטואימוניות […]
[…] מלחמה פנימית – אוטואימוניות […]