על השומן המרזה ובקרת טמפרטורה
מה שיוצא ומה שנאגר בפנים – הוצאה ואגירת אנרגיה בגוף.
אחד הרעיונות הבסיסיים בפיזיולוגיה אומר שהעלאה במשקל, או השמנה, נגרמת כתוצאה מיותר הכנסה של אנרגיה מאשר הוצאה שלה. הכנסת אנרגיה ברורה לנו – המזון הנצרך נאגר בגוף. אולם מעניין שהוצאה של אנרגיה מתבטאת בשני מובנים – פעילות ספורטיבית, אבל גם חילוף החומרים של הגוף, היוצר חום כך שאנרגיה יוצאת החוצה. זה נקרא BMR – basal metablic rate, או הצריכה הבסיסית של חילוף החומרים שלנו. כלומר, אפשר לרזות גם מבלי להזיע. מסתבר שרקמת השומן בגוף חשובה לשני התהליכים – אגירת האנרגיה, אבל גם לבזבוז שלה על ידי יצירת חום.
אנו שורפות קלוריות גם בזמן מנוחה ומסתבר שלגוף יש יכולת לווסת זאת. הגוף ינסה לשמור על משקל קבוע ללא תנודות מיותרות (שמירה על set-point קבוע, נקודת שיווי משקל שהגוף ישאף אליה), כך שבמהלך הזמן יש יותר הוצאה של אנרגיה על מטבוליזם במידה שהוכנסה כמות מזון עודפת או נעשה פחות מאמץ גופני, והפוך. מחקר מעניין שבדק אנשים שהשתתפו בגרסה האמריקאית לתוכנית “לרדת בגדול” מצא שאנשים אלו הורידו את היכולת המטבולית שלהם בזמן מנוחה, לעומת הצפוי לפי משקלם, גם שש שנים לאחר התוכנית (ולאחר שעלו כמעט את כל המשקל הקודם חזרה). כלומר, בהורדה פתאומית של הצריכה הקלורית והעלאה של הפעילות הגופנית, הגוף יעשה מאמצים רבים על מנת להישאר במשקל הקודם וינסה להתנגד ל”בזבוז” אנרגיה הרגיל שלו.
כפי שדיברנו בחלק א’ של הפוסט רקמת השומן בגוף מתחלקת לשני סוגים עיקריים: רקמת שומן חום ( BAT – brown adiposite tissue) ורקמת שומן לבן (WAT – white adiposite tissue) , כשלכל אחד מהסוגים יש תפקיד שונה. השומן הלבן הוא “השומן הקלאסי” המוכר לכולנו כצרת העולם המערבי – שומן שמקושר להשמנה ולבעיות הנלוות לכך – סכרת, יתר לחץ דם וכו’. שומן חום, לעומתו, חשוב לשמירת מאזן הטמפרטורה בגוף והוא מאוד שונה מהשומן הלבן. אחת התכונות היפות בו היא שהוא “השומן הטוב” – ככל שיש יותר ממנו פעיל, כך השומן הכולל בגוף פוחת ולמעשה מרזות יותר!
רקמת שומן חום – Brown adipose tissue – שומן שמעודד הרזיה
Brown adipose tissue – BAT, רקמת שומן שלמעשה בכלל מעודדת שריפת אנרגיה ושומן. רקמה זו שונה מרקמת השומן הלבן במספר דרכים – יש לה הרבה כלי דם וכן אברון תאי שנקרא המיטוכונדריה בכמות גבוהה מאוד. המיטוכונדריה הוא “מפעל האנרגיה” של התא והוא אחראי ליצירת רוב האנרגיה, וברקמה זו יושב אנזים מיוחד בשם UCP1 במיטוכונדריה שהופך טריגליצרידים (סוג של שומנים) לחום. כך שהמיוחד ברקמת שומן זו שהיא למעשה מייצרת (כלומר, “מבזבזת”) אנרגיה, במקום לאגור אותה. ואכן, רקמה זו ידועה כמגנה מפני מחלות כגון סכרת והשמנה. אולי לצערנו, היא קיימת ברמה גבוהה בעיקר אצל יילודים, אצלם היא קריטית לשמירה על חום הגוף, ופחות אצלנו. למרות זאת, הראו לאחרונה ששומן חום נמצא גם בבגרות, או לפחות שומן שנהפך לחום, שבסיפרות נוהגים לקרוא לו שומן בז’.
לאחרונה מצטברים המחקרים שטוענים כי ניתן “להשחים” את השומן בגוף שלנו על ידי פעילות גופנית, כלומר אחת הדרכים בה ספורט עוזר לנו בשמירה על המשקל היא על ידי הפיכת השומן שלנו משומן לבן שמאחסן אנרגיה, לשומן חום המבזבז אותה.
יש יותר מרקמה זו אצל נשים, והיא נמצאת בקשר הפוך לBMI, כלומר ככל שמישהי בעלת יותר עודף משקל, יהיה לה יותר ממנה (זה נכון גם לגברים). כלומר, זהו מנגנון נוסף של שמירה על משקל קבוע – אם יש לנו עודף משקל, הגוף ינסה יותר לבזבז אנרגיה על יצירת חום, במקום על לאגור אותו. החדשות הטובות הן שניתן להשפיע על כמות השומן בזבזן האנרגיה שלנו – למאכלים שונים יש אפקט שונה על יצירת החום שלנו, כאשר אכילת חלבונים וצריכת אלכוהול מעלים את ה”בזבוז” האנרגתי, וצריכת שומן מורידה אותו. מסתבר שקור גורם להפעלה של רקמה זו, כלומר לאפקט של נטילת סוכר מהדם והפיכתו לבעל תכונות של שומן חום, כך שהוא מייצר חום – נמצא שבחורף יש יותר ממנו, ובמחקרים שבדקו אנשים (נציין שהמחקר נעשה על גברים בלבד) עם מעט שומן חום לפני ואחרי חשיפה לקור, ראו עליה משמעותית בכמות השומן החום וירידה בכמות השומן הכללית בגוף בעקבות החשיפה לקור. סה”כ די הגיוני – כשקר לנו, נפעיל מנגנון של הגוף שיחמם אותנו.
התיאום של תגובת הגוף שלנו למצבי קור נעשה על ידי אותו איבר שאנחנו מזכירות בהקשרים רבים בפוסטים שלנו – ההיפותלמוס. מלבד היותו אחראי על שינה, רעב, מחזור חודשי (הוא מפעיל דרך ההיפופיזה את השחלה) ומחזור יומי, הוא גם מארגן את התגובה שלנו לטמפרטורה באיזור שנקרא הpreoptic area – POA. ואכן, בבעיות בהיפותלמוס, כמו בטרשת נפוצה, יש בעיה בוויסות החום והן וסובלות מהיפותרמיה. הPOA מארגן את הגוף כך שיגביר תהליכים של חום שאינם תלויי-רעידות, כמו הפרשת אדרנלין שייגרום לכיווץ נימי הדם בעור וכך הגוף פחות ייחשף לסביבה הקרה וכן הפעלת השומן החום. במידה והקור נמשך והגוף מתקשה עדיין לשמור על הטמפ’ הקבועה שלו, הPOA יגרום לרעידות, שהן יכולת חימום של הגוף על ידי תנועה.
שומן חום - פוטנציאל טיפולי?
שומן חום נחשב כיום לכפוטנציאל ריפוי למחלות החברה המודרנית – היכולת שלו לבזבז אנרגיה במנוחה תאפשר לנו לרזות אפילו מלשבת מול הטלוויזיה. גברים שנחשפו לקור והעלו את כמות השומן החום שלהם הראו רגישות טובה יותר לאינסולין, ההורמון שאליו נהיות פחות רגישות במצב של סכרת. שומן לבן תמיד נקשר לבריאות עצם טובה (נשים רזות נוטות יותר ללקות באוסטאופורוזיס, או איבוד מסת רקמת העצם) ומחקר אחד בדק האם גם שומן חום חשוב לכך בצעירות. ואכן, בנשים בלבד, שהראו יותר שומן חום מגברים, ככל שנצפתה פעילות רבה יותר של שומן חום בעקבות חשיפה לקור, כך העצמות היו בריאות יותר. בגברים לא מצאו את הקשר הזה. גם כאשר בדקו תורמי כילייה גברים ונשים, מצאו כי לנשים היו יותר סיכויים להיות עם רקמת שומן חום סביב איזור הכילייה מאשר גברים. כלומר, יש פה רקמה שפועלת שונה בין נשים לגברים ומעניין יהיה למצוא מחקרים נוספים הדנים בחשיבות שומן זה לבריאות האישה.
