צומות נשיים – הצום וגוף האשה
הפוסט הקודם עסק ברעב, צומות, וכיצד הם מסייעים לחילוף החומרים, לשמירה על משקל תקין, מאטים הזדקנות ואפילו הזדקנות מוחית. אבל איך צומות משתלבים במהלך שלבים שונים של המחזור החודשי? בהריון? אז כפי ששוחחנו עליו כבר בפוסט על הצום עצמו, המחקר בזה מועט עד לא קיים. כן אפשר למצוא שצום ממושך של 72 שעות במהלך החלק הראשון של החודש (השלב הפוליקולרי, לפני ביוץ) אינו גורם לשינוי או שיבוש במחזור חודשי ובפרמטרים ההורמונלים שלו בנשים מבייצות, כלומר התהליך הבסיסי של גיל הפוריות של שליחת ביצית לכיוון הרחם על מנת שיהיה לה סיכוי לפגוש את הנסיך המדליק אינו נפגע. האם יש השפעות נוספות?
מטבוליזם שונה בין המינים
ישנם הבדלים רבים במטבוליזם של נשים לעומת גברים – לנשים יש מערכת עיכול איטית יותר, הכבד שלנו מפיק פחות גלוקוז בעקבות פעילות גופנית, אנחנו יותר פגיעות לאלכוהול, אבל היכולת של גלוקוז להיספג בכבד (ובכך להוריד את רמת הסוכר בדם) גבוהה יותר אצל נשים. למעשה, בצום, לנשים יש רמות סוכר נמוכות יותר מאשר גברים. כלומר, ברור לנו שצום הוא כלי חזק מאוד בנשים שעשוי להשפיע על פתולוגיה משמעותית מאוד – סכרת, וכן על תופעות הקשורות לסוכר גבוה או גבולי בדם – יתר לחץ דם, שחלות פוליציסטיות, בעיות קרדיווסקולריות ועוד.
כפי שדיברנו כבר בפוסט על השמנה, רמות הרעב שלנו משתנות במהלך החודש בהתאם להורמוני המין – ככל שאנו מתקרבות לביוץ (להסבר על שלבי המחזור החודשי) אנו מעלות את רמת האסטרוגן ואנחנו הרבה פחות רעבות. חוסר באסטרוגן עקב תום גיל הפוריות או בעיות הורמונליות אכן נקשר להעלאה במשקל. לעומתו, פרוגסטרון, ההורמון ששייך לחלק השני של החודש לאחר הביוץ, מעלה את רמות הרעב שלנו. אז אמנם קשה להבין כי לא ניכר שיש מחקרים עדיין בנושא, אבל ניתן להסיק שישנו קושי בשמירה על צום בשלב השני של החודש, לאחר ביוץ, המאופיין ברעב גדול יותר.
מחזור לא סדיר ושחלות פוליציסטיות
אז אמנם המחקרים מועטים, אך אנחנו יכולות להסיק שהצום כנראה אינו מזיק למחזור החודשי, ולאור כל מה שהזכרנו למעלה, סביר יותר שיש לו גם הרבה יתרונות לחוות בעיות של מחזור לא סדיר – השינוי המטבולי החיובי יכול להשפיע לטובה על הציר ההורמונלי של מוח-שחלה, כמו גם האפקטים של עמידות לסטרס חמצוני וחיזוק המערכת החיסונית. נדגיש שהכוונה היא לא לדיאטה של הפחתה בכמות הקלוריות אלא בריכוז האכילה לשעות מצומצמות ביום. הפחתת הקלוריות היומית כן יכולה להיות בעלת אפקטים שליליים למחזור, דוגמת אובדן המחזור החודשי הקורה לסובלות מאנורקסיה ויש להיזהר מכך שכן אובדן המחזור החודשי יכול לאותת שהגוף במצוקה.
שחלות בעלות מראה פוליציסטי גורמות לכ10% מנשים בגיל הפוריות לחוות סימפטומים שונים מהשמנה ועד לאקנה, וכיום יש התייחסות לשחלות פוליציסטיות כחלק מבעיה מטבולית כוללת. לכן המחשבה היא לבחון את הצום בהקשר של שחלות פוליציסטיות, ומחקרים ראשוניים בנושא מעודדים בעקבות ההשפעה החיובית שלו על הורדת האינסולין והורמונים נוספים וכך הסיוע במיתון הסימנים הפוליציסטים של אי סדירויות במחזור, השמנה, שיעור יתר, שינויי מצב רוח ועוד. רוב המחקר כרגע מתייחס לפוליציסטיות החוות גם עודף משקל, אך כיוון שיש השפעות חיוביות של תרופות לאיזון הסוכר (כמו מטפורמין) על פוליציסטיות רזות, יש פה מקום למחשבה שלא מדובר רק בהשפעה של ההפחתה במשקל והצום חיובי לכלל הסובלות משחלות פוליציסטיות.
צום- מכונת זמן לגיל הפוריות?
ההזדקנות שלנו מתבטאת בראש ובראשונה בכך שגיל הפוריות שלנו תחום בזמן. אין אישה שיכולה להרות מהביציות שלה לאחר גיל 50, ולרוב אף לפני כן. יש אף נשים המגלות שיש להן “רזרבה נמוכה” – הן אינן מצליחות לעורר את הביציות שלהן בגילאי השלושים המוקדמים, או אף מתחת לכך. מדוע הביציות שלנו מזדקנות? אחת התאוריות היא שבתהליך ייצור האנרגיה בתא נוצרים רדיקלים חופשיים, הפוגעים בתאים ולמעשה גורמים לתהליך ההזדקנות התאית (cell senescence). מטרה מעניינת היום היא למצוא דרך להילחם באלו ולהאט את תהליך ההזדקנות הטבעית, בוודאי בנשים עם רזרבה נמוכה. אחת הדרכים היעילות ביותר היא הפחתה קלורית – בעכברות למשל, הפחתת כמות הקלוריות היומיות האריכה את גיל הפוריות! אולם, בנשים זו גזרה קצת קשוחה, אבל צום לסירוגין מנסה לחקות את התהליכים התאיים בעקבות ההפחתה הקלורית ולגרום לתאים לקבל סביבה “צעירה” יותר.
בלוטת התריס בצום
בלוטת התריס (או התירואיד), עליה כבר שוחחנו ארוכות בעבר, היא בלוטה מטבולית חשובה, שיכולה לעשות בעיות, ולרוב ספציפית בנשים. הבלוטה משחררת לנו הורמונים (T3 ו-T4) החיוניים לשמירה על רמות אנרגיה קבועות בגוף בעקבות איתותים מוחיים (ההורמון TSH המשתחרר מהמוח). אי לכך, ברור שהיא חשובה גם באיתות האינסולין ושיווי המשקל של הסוכר בדם – גם כשבלוטת התריס מאוזנת, ככל שיש פחות מהורמון הT4 של הבלוטה יש פחות סבילות לאינסולין ויותר נטייה להשמנה, וגם בבעיית היפרתירואידיזם (תסמונת גרייבס) כשהבלוטה מייצרת בעודף את ההורמונים שלה יש נטייה לבעיית אינסולין. ישנו גם מתאם גבוה בין הסובלות משחלות פוליציסטיות והסובלות מבלוטת התריס, והחשד הוא שרמות הסוכר הבעייתיות אולי מקשרות בין הבעיות הללו. בלוטת התריס גם מאוד משתנה במהלך היממה בשחרור ההורמונים שלה, כלומר נתונה למה שנקרא שעון צירקדי, שעון פנימי שיש לנו בגוף שיודע מתי אנחנו אמורות להיות רעבות, עייפות, חדות ואפילו מתי אנחנו צריכות לפנות פסולת מהגוף. אי לכך ברור לנו שהגבלת האכילה למספר שעות ביממה משפיעה ומושפעת מבלוטת התריס. להרחבה על מושג השעון הצירקדי ולבחינת המערך ההורמונלי הנשי המשתלב בכך.
התהליכים בבלוטה מושפעים מצום ממושך. צום כפי הנראה אינו משפיע על הורמון הTSH בדם (למרות שחלק מהדיווחים על הרמאדאן כן מראים שצום מעלה את רמות הTSH בנבדקים/ות בריאים/ות, אבל יש דיווחים סותרים בנושא), אך כן מוריד את הורמוני הבלוטה עצמה. יש בזה הגיון – הורמוני התירואיד “מבזבזים” אנרגיה בתהליכים הרבים שהם מעודדים בגוף, ובצום הגוף מתחיל לנסות לחסוך אנרגיה. אז האם צום יפגע לנו בפעילות הבלוטה וישבש לנו את איזונה? במחקר על צמות רמאדאן עם תת פעילות (היפותירואידיזם) המטופלות בכדורים נמצא שבעת הצום רמות הTSH שלהן היו אף יותר מאוזנות. יש לזכור שצום הרמאדאן נמשך חודש אחד ואז יש חזרה לאכילה רציפה, ולעתים ההסתגלות ההורמונלית עצמה לוקחת חודש ויותר. עם זאת, לסובלות מבלוטת התריס המטופלות בכדורים וחושבות על להתחיל במשטרי צום עדיף ליידע את הרופא/ה בכך על מנת לעקוב אחר רמות הורמוני בלוטת התריס לאורך הזמן ולבחון האם צריך להתאים את המינונים, שכן התוצאות במחקרים (המעטים) לא חד משמעיות.
צום ושרירנים ברחם
שוחרות הצום אולי נתקלו בהמלצות מגורמים לא מדעיים על צום לטיפול בשרירנים ברחם. כרגע (הפתעה…) קשה למצוא מחקר מדעי על כך, אבל כן ניתן לראות שיש קשר חיובי בין שומנים בדם והתסמונת המטבולית לבין הימצאות שרירנים ברחם, כך שיתכן וצום המשפיע על שומני הדם יכול לתרום גם להפחתת עומס השרירנים, היכולים לגרום לדימומים כבדים וכאבים.
צום בהריון והנקה
ישנן נשים הרגילות לצומות כל כך עד כדי שהן מנסות לצום גם תוך כדי הריון. כנראה שהמידע לגבי כך עדיין מבלבל, שכן במטא אנליזה (מחקר שבוחן הרבה מחקרים) שיצאה לאחרונה ניכר שאין שינוי בגודל הרך הנולד, אך ניכרת שילייה קטנה יותר בקרב הריוניות שצמו ברמאדן. יש דיווחים על השפעות מאוחרות יותר על היילוד, עד כדי השפעות בגיל העמידה, וכן על לידות מוקדמות בקרב צמות הרמאדאן, ולכן יש לשקול להימנע מצומות במהלך ההריון. לעומת זאת, בשלב ניסיונות הכניסה להריון, נראה כי אין בעיה עם צומות שכן במחקר של צמות רמאדאן שנכנסו להריון בזמן הרמאדאן, לא היה שינוי בפרמטרים של אורך הריון ושל משקל התינוק הנולד.
מחקר תורכי מצא כי יש ירידה בכמות הוויטמינים והמינרלים בחלב של נשים מניקות בתקופת הרמדאן, וכן מחקר נוסף מצא שיש ירידה בסוכר הלקטוז בחלב של צמות 24 שעות, כך שגם בעת ההנקה יש לשקול האם אכן כדאי לצום, למרות הפיתוי לרדת את משקל ההריון.
סינת’יה ת’ורלו על יתרונות הצום בנשים.
אז לצום או לא לצום? לכמה זמן? מתי לפתוח את “חלון האכילה”?
אז אין עדיין תשובה מדעית לנושא, מלבד אולי שכדאי לאכול יותר בבוקר מאשר בערב. אולי שווה לשקול אורח חיים של צום אם אכן תוכלי לעמוד בכך, ולא תגרמי לעצמך אכזבות ותסכולים על ידי אי עמידה במשטר זה.
7 Responses
[…] בפוסט הבא נחקור לעומק את הצום והמערכת הנשית – ההשתנות במהלך החודש של הרעב וההשפעה על בלוטת התריס, הבעייתית לרוב אצל נשים, נדון בצום בהקשר של פוריות, הריון והנקה. […]
[…] צומות נשיים – הצום וגוף האשה […]
[…] צומות נשיים – הצום וגוף האשה […]
[…] צומות נשיים – הצום וגוף האשה […]
[…] צומות נשיים – הצום וגוף האשה […]
[…] צומות נשיים – הצום וגוף האשה […]
[…] צומות נשיים – הצום וגוף האשה […]