פרולקטין – חלק א – הורמון החלב
הורמון הפרולקטין הוא הורמון ייחודי מאוד. יש לו השפעות רבות שהמפורסמת מהן היא יצירת החלב, אבל מסתבר שהוא גם מרעיב, מוריד חשק מיני, מפעיל את מערכת החיסון, תורם להתנהגות אמהית ואפילו מפחית את רמות הסטרס. כיוון שריכוז הפרולקטין גבוה אצל האם המניקה, יתכן והוא עומד בבסיס התנהגויות והתאמות מוחיות שונות אצל נשים מניקות. בפוסט הזה נשוחח עליו, בפוסט השני על פרוקטין נדבר על השפעות ההנקה ובפוסט האחרון בסדרה על השפעות הפרולקטין מעבר לחזה והנקה. על הנקה עצמה נדבר בפוסט על ביסוס ההנקה וכיצד היא מתרחשת, וכן נסקור בפוסט נוסף, מה מכיל חלב האם ולמה הוא מזון-על המעדכן את עצמו כל הזמן על מנת להתאים עצמו ליונק.ת.
ייצור פרולקטין
פרולקטין נוצר בעיקר באזור הנקרא היפופיזה במוח, אזור שנשלט על ידי אותות מאזור שכבר הזכרנו בעבר, אזור ההיפותלמוס המופלא, שהוא האחראי על המערכת ההורמונלית בגוף. פרולקטין מיוצר גם אצל גברים, אבל בכמות מעטה, וכמותו אף עולה יותר בהריון. הפרולקטין (בשונה מהורמונים אחרים בהיפופיזה) בעיקר עובר דיכוי על ידי ההיפותלמוס, על ידי הורמון הדופמין (שבדרך כלל מקושר למערכת התגמול וההנאה שלנו, אבל עושה גם הרבה דברים אחרים).
הנקה גורמת לעליה ברמות הפרולקטין בדם
הדרך הבסיסית ביותר לשחרר פרולקטין היא על ידי הנקה. התינוק/ת הקטן/ה מגרה את הפטמות וזה יוצר משוב למוח שגורם לייצור פרולקטין. ההנקה עובדת בצורת – use it or lose it – ההנקה עצמה יוצרת את ייצור החלב וכך השליטה היא בידי הייצור החדש שנולד – ככל שידרוש, כך יקבל (או כמובן, אם האם שואבת, ככל שתשאב ותרוקן את השד, כך תייצר יותר). FIL (feedback inhibitor of lactation) – החלבון הזה נמצא בחלב האם ומצטבר בשד עד לריקונו. אם החלב לא יפונה מהשד, החלבון ישלח מסר לגוף להפסיק לייצר את החלב.
פרולקטין חשוב בייצור חלבוני החלב, אולם אינו חשוב לכמויות החלב עצמן. רמות הפרולקטין עולות מעט מכ-10 ננוגרם/מ”ל טרום-הריון לכ-200 ננוגרם למ”ל בהריון, ויורדות חזרה לאחר כחצי שנה מהלידה. כל הנקה מעלה את רמתו בדם לכ75 דקות מתחילת ההנקה, ללא קשר לכמות החלב עצמה. הדבר החשוב לכמויות החלב הוא לא רק גירוי הפטמות של ההנקה, אלא הניקוז המלא של השד, והוא זה שמעורר את השד להתחיל לייצר שוב חלב. הניקוז המלא אף חשוב יותר מתכיפות ההנקות. תכיפות ההנקות יכולה לשנות את הרכבו של החלב, שיהפוך להיות יותר שומני ככל שהשד יהיה פחות גדוש.
הקולג’ האמריקאי למיילדות וגינקולוגים (ACOG) ממליץ על הנקה בלעדית במשך 6 החודשים הראשונים לחיים, וההמלצה היא במידת האפשר והרצוי, להמשיך להניק עד גיל שנתיים. לאחר כחצי שנה של הנקה השד מתחיל לקטון לאיטו בעוד בלוטות החלב קצת מתכווצות ואף הרכב החלב משתנה ומותאם ליונק.ת החשופ.ה גם למוצקים.
בקרה נוספת על הפרולקטין
אולם לא רק הנקה מעוררת ייצור פרולקטין. בנוסף, מגוון מולקולות בקרה נוספות (אסטרוגן, פרוגסטרון, סרוטונין, VIP, אוקסיטוצין, נוראדרנלין ואופיואידים בין היתר) פועלות על ההיפותלמוס כך שהן מעוררות או מפחיתות את הפרשת הדופמין ובכך מווסתות את הפרולקטין.
אסטרוגן, הורמון המין הנשי, שרמתו הגבוהה ביותר בהריון והוא מכין את השד לקראת הנקה נחשב להורמון מרכזי בבקרת הפרולקטין. מחקרים שונים הראו שאסטרוגן גורם לחולדות לשחרר פרולקטין, אבל בשעות ספציפיות, כלומר הוא נתון להשפעת השעון הצירקדי שלנו, או המחזור של היממה, עליו שוחחנו בשני פוסטים שונים. רמתו גבוהה ביותר בשעות הלילה ולפנות בוקר, ולכן כאשר מודדות את רמתו בדם, ההמלצה היא להיות ערה כשעתיים-שלוש לפני. הפרולקטין הגבוה של נשים מניקות דווקא שומר על רמת האסטרוגן נמוכה, והשחלות אינן פועלות, מהסיבות שהוזכרו בתחילת הפוסט. בנוסף, הפרולקטין גם משתנה במהלך החודש – בשלב הלוטאלי, שלאחר הביוץ (להסבר על שלבי המחזור החודשי) יש יותר הפרשה שלו מאשר בשלב הפוליקולרי, השלב של לפני הביוץ.
כלומר רמות הפרולקטין הן דינמיות בגופנו ומשתנות בהתאם לפקטורים רבים ומגוונים. ואכן מעניין שניתן לייצר הורמון זה גם במקומות נוספים מלבד ההיפופיזה כגון: רירית הרחם, שחלה, בלוטת הערמונית (הקיימת רק בגברים), בלוטת חלב, רקמת שומן, מוח ותאי חיסון, ואף השילייה עצמה מייצרת חומרים דומי פרולקטין, שכנראה תורמים להתפתחות ההתנהגות האמהית.
לקטוגנזה - מהריונית למניקה
לקטוגנזה היא תחילת הפרשת החלב וכוללת את כל השינויים ברקמת השד הדרושים על מנת לעבור מבלוטת החלב הצעירה והלא מאורגנת בתחילת ההריון להנקה מלאה קצת לאחר הלידה.
הרחבנו והעמקנו בלקטוגנזה בפוסט נפרד, נתמצת פה את הדברים:
שלבי הלקטוגנזה
לקטוגנזה I – בערך מאמצע ההריון ניתן לראות כבר יכולת של השד להפריש כמויות קטנות של חומרי החלב, כגון קזאין ולקטוז. בשלב זה השד עדיין אינו מפריש חלב, עקב הרמות הגבוהות של הורמון ההריון החשוב פרוגסטרון (הקדשנו לפרוגסטרון פוסט משלו).
לקטוגנזה II – ימים 2-4 לאחר הלידה – חלב ראשוני, או קולוסטרום – טרום חלב סמיך וצהוב מחלב “בשל” המלא בנוגדנים וחשוב ליילוד.ה להגנה חיסונית מיטבית.
לקטוגנזה III – מיום 5 בערך לאחר הלידה החלב מתחיל להיות מיוצר בכמויות הולכות וגדלות עד כדי כ800 מ”ל ביממה!
נעמוד על ההבדל בהשפעות על ייצור החלב בשלבים השונים – בשלבים הראשונים I ו-II ההשפעה על ייצור החלב היא הורמונלית – מהפרוגסטרון (שמעכב את הפרולקטין והשפעותיו לאורך ההריון), מפרולקטין ואף מאסטרוגן, המיוצר גם הוא במידה רבה בהריון. בשלב III השפעה היא כבר מקומית (או במונח המדעי – אוטוקריני) – הגירוי ליצירת החלב בשד הוא מקומי ותלוי בפרולקטין וההורמון החבר שלו שגורם לכיווץ ויציאת החלב עצמו – האוקסיטוצין (הורמון המכווץ גם את הרחם בצירי הלידה וניתן לזירוז לידה כהורמון סינתטי – פיטוצין, אך גם יוצר כיווצים נעימים בעת אורגזמה למשל).
הפרולקטין והאוקסיטוצין ישתחררו שניהם, כאמור, בהתאם למידת הריקון של השד.
הנקה ופרולקטין - סיכום ביניים
פרולקטין מהווה הורמון חיוני לביסוס הנקה, שמתחיל את פעולותיו עוד בהריון, כאשר ההנקה גורמת לעליה בפרולקטין. הדרך הטובה ביותר לסייע להגברת החלב היא על ידי הנקה עצמה, המביאה לריקון טוב של השד וכך לגירוי ייצור חלב נוסף. פרולקטין חשוב לייצור החלב בשלבים השונים שלו, והשפעתו משתנה לאורך תקופת ההנקה.
7 Responses
[…] פרולקטין – חלק א – הורמון החלב […]
[…] פרולקטין – חלק א – הורמון החלב […]
[…] פרולקטין – חלק א – הורמון החלב […]
[…] פרולקטין – חלק א – הורמון החלב […]
[…] פרולקטין – חלק א – הורמון החלב […]
[…] פרולקטין – חלק א – הורמון החלב […]
[…] פרולקטין – חלק א – הורמון החלב […]