שומן והשמנה – השומן הלבן
ישיבה ממושכת ואכילת מזון מעובד הובילו למצב שבו הרקמה שהזינה אותנו בעת חוסר במזון במהלך האבולוציה, נהפכת לעתים למקור לבעיות בריאותיות רבות, כגון סכרת, בעיות לב ואולי אפילו תסמונות הקשורות למערכת הפוריות כגון שחלות פוליציסטיות. אבל מה בדיוק התפקיד של שומן בגוף?
על רקמות השומן בגוף
רקמת השומן בגוף מתחלקת לשני סוגים עיקריים: רקמת שומן חום ( BAT – brown adiposite tissue) ורקמת שומן לבן (WAT – white adiposite tissue) , כשלכל אחד מהסוגים יש תפקיד שונה. השומן הלבן משמש כמאגר אנרגיה של הגוף, חשוב לחילוף החומרים שלנו, משתתף בפעולת מערכת החיסון, ומווסת לנו רעב ושובע. המוח עצמו מורכב מכ-60% שומן! השומן הלבן קריטי לתאי המוח להעברת מסרים ביניהם וכן חשוב ליצירת הורמונים שומניים. שומן חום, לעומתו, חשוב לשמירת מאזן הטמפרטורה בגוף ועליו נדבר בפוסט הבא.
הכל סוכר
כאשר נכנס סוכר לגוף מהמזון, הלבלב (איבר הורמונלי חשוב ביותר) משחרר את הורמון האינסולין, שתפקידו להכניס את הסוכר לתאים. הסוכר מומר בתא לאנרגיה זמינה או לבניית חומרים. בנוסף, אינסולין גם מגרה את תאי הWAT (רקמת תאי שומן לבן) להתחיל לייצר שומן. כלומר, כשיש עודף אנרגיה בגוף, רקמת השומן תגדל. סך הכל, הגיוני.
על הורמונים מווסתי רעב ושובע
גרלין ולפטין מאותתים לגוף מתי להכניס אנרגיה ומתי לחדול
לפטין - הורמון השובע
אחד התפקידים החשובים החשובים של רקמת הWAT הוא בייצור הורמון הלפטין – הורמון השובע. הורמון הלפטין המיוצר בWAT מגיע לאיזור המוחי ההיפותלמוס (שדיברנו עליו רבות בהקשרים שונים, כי הוא מווסת תהליכים הורמונלים בגוף, למשל את המחזור החודשי, או את השעון הצירקדי), שם הוא מדווח כי נצרכה מספיק אנרגיה וההיפותלמוס גורם לנו להיות פחות רעבות. במצבי רעב או אנורקסיה הגוף יהיה בעל רמות לפטין נמוכות, ובמצבי השמנה נהיה עם רמות לפטין גבוהות. אולם, בגלל שבהשמנת יתר מיוצר הרבה מאוד לפטין, ההיפותלמוס כבר רגיל לרמות גבוהות של לפטין, לכן הוא כבר לא מגיב להן כל כך טוב, והרעב לא מפסיק להציק. תוכלי לקרוא עוד על הרעב ואיך אפשר להתמודד איתו פה.
רמות הלפטין נתונות לשינויים הורמונליים
לפטין הוא הורמון שמשתנה במהלך החודש – רמתו עולה בשלב שלאחר הביוץ, השלב הלוטאלי, למרות שאינו נמצא בקשר ישר לרמות הפרוגסטרון, ההורמון ששולט על השלב הלוטאלי (להסבר על שלבי המחזור). יש סברה כי רמות הלפטין, אם כך, קשורות למצב הפוריות – רמות לפטין גבוהות נמצאו אצל נשים וגברים בעלי עודף משקל ובעיית פוריות, וכן גם בנשים עם משקל תקין ובעיית פוריות. לפטין גם מעורב במערכות הלחץ שלנו, כיוון שגם הן מווסתות על ידי ההיפותלמוס, ויתכן שהוא יכול להוריד את רמת הלחץ בגוף, כלומר יש קשר הדוק בין המערכת המבקרת רעב ושובע לבין מערכת הסטרס בגוף.
גרלין - הורמון הרעב
הורמון אחר שחשוב לתהליך ההשמנה הוא הורמון הגרלין שלעתים נחשב כהופכי ללפטין – כשהוא משתחרר אנחנו נהיות רעבות. הוא משתחרר במערכת העיכול וגורם לנו לצפות לרעב, כך שנתחיל להפריש בקיבה אנזימים שיעזרו לפרק את המזון. כשניתן גרלין (לבעלות משקל תקין או עודף) הרעב עולה באופן חד, וכשהוסיפו הרבה ממנו לעכברים הם העלו משמעותית במשקל. כיום המחקר מנסה להבין כיצד נוכל להפחית את רמתו בעודף משקל, אבל כרגע אין עדיין הצלחה.
פעילות גופנית מווסתת רעב ושובע ואת המחזור החודשי
מאמץ גופני משפיע על רמות ההורמונים של הרעב והשובע, לפטין וגרלין, ולכך יש השפעות על המחזור החודשי – במידה שהפעילות דורשת הוצאה אנרגתית רבה ללא הכנסה שלאנרגיה חזרה מהמזון, יש פגיעה במערכות שונות בגוף על מנת לקבל את האנרגיה הדרושה להמשך הקיום של הגוף, ובין היתר לעתים יש פגיעה במחזור החודשי עד היעלמותו לחלוטין. אצל נשים אלו נמצא שרמות הגרלין היו גבוהות יותר בהשוואה לנשים שלא התעמלו, אבל גם בהשוואה לנשים מתעמלות בעלות מחזור חודשי. לעומת זאת, רמות הלפטין היו נמוכות יותר אצל כל המתעמלות (עם ובלי מחזור חודשי סדיר), לעומת נשים שלא מתעמלות בעלות משקל דומה, כלומר גרלין חשוב לבקרה על קיומו של המחזור החודשי.
התשוקה למתוק
גרלין אף עולה בתגובת לאכילת מתוק בעודף ונמצא שנשים נוטות יותר לאכול מתוק כשהן חוות לחץ, לעומת גברים שאוכלים מתוק ולא בריא כאשר הם אינם בלחץ. כך יוצא שיש מין מעגל קסמים לא בריא:
הלחץ עולה –> אוכלות מתוק –> רמת הגרלין עולה –> רמת הלחץ עולה וחוזר חלילה.
הנטייה ל”תשוקה למתוק” (sweet craving) קיימת יותר אצל נשים עם עודף משקל, תסמונת קדם-וסתית (PMS) (על דם הווסת עצמו תוכלי לקרוא פה), לחץ ו/או דיכאון. נמצא שאצל נשים עם תשוקה למתוק מוגברת יש גם רמת לפטין גבוהה יותר, כפי שראינו אצל נשים עם בעיית עודף משקל. מצב זה קורה כי ההיפותלמוס כבר אינו מגיב לרמות לפטין רגילות ומשחרר יותר ויותר לפטין על מנת לנסות ולהפסיק את הרעב.
אסטרוגן - הורמון נשי מרכזי
הורמון האסטרוגן מבקר את רקמת השומן בגוף ומחסור באסטרוגן אף נקשר להשמנה. לכן נשים לאחר תום גיל הפוריות, כאשר רמות האסטרוגן צונחות בגוף, אוכלות יותר ומעלות במשקל, כשהשומן לאחר גיל הפוריות עובר להתרכז באיזור הבטן, בדומה לצורה בה הוא נאגר אצל גברים. זה גם מראה לנו שלאסטרוגן יש השפעה לא רק על רקמת השומן עצמה, אלא אף במוח וספציפית בהיפותלמוס, באיזורי בקרת הרעב והשובע, הוא משפיע על הורמונים שונים וביניהם לפטין וכן יש לו השפעה על רמות הגרלין המשתחררות, כאמור, מאיזורי העיכול בבטן. יש אף שינוי ברמות הרעב במהלך החודש כך שנשים לקראת ביוץ, כאשר רמות האסטרוגן הן הגבוהות ביותר, רעבות פחות מאשר נשים בזמן הווסת, כאשר רמות האסטרוגן הכי נמוכות. כפי הנראה, גם להורמון הפרוגסטרון יש חלק ברעב, ובזמן השלב שלאחר הביוץ (השלב הלוטאלי, בו רמות הפרוגסטרון גבוהות) הרעב גדול יותר מאשר בשלב של לפני הביוץ.
תסמונת השחלות הפוליציסטיות
קשה שלא להזכיר בהקשר של השמנה את תסמונת השחלות הפוליציסטיות – Polycystic ovary syndrome (PCOS), אף שהרחבנו על התסמונת בפוסט משלה. שחלות פוליציסטיות הן שחלות בעלות מראה “שרשרת פנינים” בבדיקת אולטרסאונד – הזקיקים, הבית של הביציות בשחלה, לא מתפתחים ואין התקדמות במהלך החודש לזקיק מוביל המבייץ, מה שגורם לעיכובים רבים במחזור החודשי. מראה שרשרת הפנינים נוצר כי ישנם זקיקים רבים קטנים, במקום מספר קטן של זקיקים קטנים וזקיק אחד שגדל יותר (להרחבה ראי פוסט על זקיקי השחלה). אין חובה למצוא את “שרשרת הפנינים” באולטרסאונד, שכן יש עוד קריטריונים להגדרה של PCOS .PCOS מאופיינת באופן קלאסי עם השמנה, בנוסף למגוון סימפטומים גופניים (שיעור יתר, אקנה ועוד) ופסיכולוגיים (דכאון, חרדה) וכן שינויים מעבדתיים ברמות הורמוני המין (הורמוני השחלה – אסטרוגן והורמונים זכריים וכן ההורמונים המוחיים השולטים בהם – FSH וLH). לא כל הנשים הסובלות משחלות פוליציסטיות סובלות משלל סימפטומים אלו וישנם הרבה מופעים שונים של PCOS באוכלוסיה. השמנה בילדות ובגיל ההתבגרות נמצאה כקשורה להתפתחות התסמינים הפוליציסטיים. עדיין לא ברור הביצה והתרנגולת – האם יש נטייה טבעית להשמנה בקרב הסובלות מPCOS, או שההשמנה גורמת למצב שיגרום לשחלה להגיב בצורה פוליציסטית וכך לגרום לשלל הסימפטומים הנוספים. מה שכן, נמצא כי ירידה של פחות מ10% ממשקל הגוף יכולה להחזיר ביוצים ולהסדיר מחזור ברבות מהסובלות מPCOS.
שומן ודלקתיות
חשוב לציין ששומן לבן מעורב גם בתהליכים דלקתיים, עקב כך ששומן מעורב בהגנה חיסונית של הגוף. בהשמנת יתר, אם כן, יש עליה מוגזמת בגורמים דלקתיים בגוף, מצב הגורם לדלקתיות כרונית (לפטין עצמו הוא גורם של מערכת החיסון). מסתבר שכאשר צריכת השומן עולה מעבר ליכולת של הגוף לאגור אותו, מתחיל תהליך של היווצרות גורמים רעילים בגוף עד למצב של פגיעה באיברים שונים, בהם הכבד, הלב והכליות. מלבד הפגיעה באיברים ישנה גם הזדקנות מואצת שלהם ואחת ההצעות במחקר כיום היא שהלחץ הנגרם לרקמה בעקבות השומן בעודף הפוגע בה, מאיץ תהליכי הזדקנות של התאים. שוחחנו ארוכות על דלקתיות בהקשר של מחלות אוטואימוניות פה.
קצת אופטימיות - שומן והעצם
לא הכל רע בשומן הלבן. אצל שני המינים יש הדלדלות בעצם במהלך השנים (אוסטאופורוזיס), כאשר אצל נשים זה מואץ לאחר גיל הפוריות, כיוון שאסטרוגן מגן על העצמות מתהליכי ההתפרקות. לעומת זאת, אצל שני המינים ניכר שא.נשים בעלי.ות משקל עודף יחוו פחות הדלדלות של העצם. אף על פי כן, ירידה מתונה במשקל, בשילוב ויטמין די וסידן, לא חייבים לפגוע בשלמות העצם, ושילוב של אימוני כוח אף יכולים לסייע בלחזק את העצמות, על אף הירידה במשקל.
שומן והמוח
שומן מהווה כ-50% מהמשקל היבש של המוח.
אילו סוגי שומנים יש לנו במוח? בעיקר שלושה מרכזיים:
כולסטרול: המוח מכיל כמות גבוהה במיוחד של כולסטרול בהשוואה לאיברים אחרים ולנוזלי הגוף.
פוספוליפידים: מרכיבים חשובים של הממברנות (המעטפות) של תאי המוח.
ספינגוליפידים: סוג נוסף של שומנים שנמצא בממברנות התאים.
חשוב לדעת שהבסיס ליצירת פוספוליפידים וספינגוליפידים הן חומצות שומן (FAs). המוח מסוגל לייצר בעצמו חומצות שומן רב בלתי רוויות ארוכות שרשרת (LCPUFA) ולשנות פוספוליפידים כדי שיכילו אותן. התהליך הזה מושפע מהתזונה שלנו – אכילת חומצה דוקוסהקסאנואית – DHA – סוג של אומגה 3 ומהורמונים (כמו אסטרוגן). זה קריטי לשמירה על איזון השומנים במוח במצבים של מחסור בחומרי גלם או כשיש דרישה גבוהה יותר (כמו בזמן הריון).
צריכת אומגה 3 בתזונה היא אם כן, קריטית למוח. סוג שומן זה אינו מצוי ברוב התזונה המערבית, אלא רק בדגים מסויימים ואצות ספציפיות. יש לשקול נטילת תוספים ממנו ביומיום ובוודאי במצבי רצון להריון, הריון והנקה.
צריכת אומגה 3 חיונית למוח, להתפתחותו ולתפקודו התקין
מילה על הפרעות אכילה
בספרה “מיתוס היופי” סוקרת נעמי וולף את היחס החברתי ליופי הנשי ומצביעה על הרצון להיות צעירה ורזה כחלק מאידאל חברתי המונע משיקולים פוליטיים וכלכליים. נשים רעבות בשם אידאל יופי ומתעסקות ללא הרף במראה החיצוני שלהן, מה שגוזל מהן אנרגיה בלתי נגמרת, גובה מחיר נפשי וגופני. נשים סובלות הרבה יותר מהרעבות עצמיות כגון באנורקסיה, מחלה התוקפת בעיקר נשים צעירות ומגיעה לתמותה של כ5-20%. וולף מציעה כי נשים “צריכות” להיות רזות (וצעירות…) כי זה טוב לכלכלה ומפומפם מילדות. כיום המחקר מצא גורמים גנטיים שגם הם משפיעים על הנטייה להפרעות אכילה וכן בעיות במרכז השובע של ההיפותלמוס החשודות גם הן כמעודדות מצב של אנורקסיה, למשל, אך גם אכילה כפייתית ובולימיה.
כאמור, לשומן תפקידים רבים וחשובים לבריאותנו. אם את מזהה בעיה בקשר לאכילה אצלך או אצל חברה, חשוב לפנות לנשות מקצוע לסיוע. זה מציל חיים.
לסיכום
אז מה היה לנו?
שומן לבן נוצר במהלך האבולוציה על מנת להתמודד עם חוסר מזון, אולם בעולם המודרני דברים קצת השתבשו. השומן אינו רק מחסן אנרגיה, אלא מהווה רקמה הורמונלית בעצמו. ההורמונים הנשלחים מהשומן ומהקיבה מנסים לווסת את מנגנוני הרעב והשובע שלנו על מנת לשמור על בריאות המוח, הלב ורקמות רבות אחרות. בנוסף השומן הוא חלק קריטי מהמוח, ובייחוד חומצת השומן אומגה 3. נשים לב ששומן הוא אמנם רקמה פיזיולוגית, אך קשור גם להרבה רגשות אשם ומישטורי גוף מהסביבה. אין לזלזל בשומן בגוף – הוא חיוני לנו לחשיבה, לחיוניות ולפוריות.
בפוסט הבא נדבר על שומן חום – השומן הטוב. שומן חום מאפשר לנו “לבזבז” אנרגיה אפילו במנוחה וכיום יש ניסיון להבין את הפוטנציאל הגלום בו להרזיה. בפוסט על צומות תוכלי לקרוא עוד על כיצד ניתן להתמודד עם רעב ולהתחיל לצום וכך להפחית במשקל לאורך זמן וכן אפילו להישאר צעירה יותר! ובפוסט ההמשך על כיצד צומות עובדים בהקשר של הפיזיולוגיה הנשית.
