טא-דם
הווסת נקראת “מחזור” בפי העם, למרות שמבחינה מדעית מחזור הוא כל החודש והווסת זה זמן הדימום. רירית הרחם האנושית עוברת כ-450 מחזורים של התפשטות, התמיינות, נשירה והתחדשות במהלך חיי הפוריות של האישה. אז חוץ מלמנוע מהכתמה של המכנסיים על ידי טמפונים/תחבושות/גביעוניות/תחתוני וסת, מה את יודעת על הדם עצמו שזורם שם?
דם הווסת הוא שאריות מרירית הרחם (אנדומטריום) שנהרסה בסוף המחזור הקודם (כל מחזור מתחיל ביום הראשון של הווסת) כיוון שלא קיבלה אליה ביצית מופרית (המיוצרת בשחלה) והיתה נפילה של הורמוני המין אסטרוגן ופרוגסטרון (הורמוני המין מגיעים לרוב התאים בגוף, כולל המוח. כל נפילה מהירה בהורמונים – כפי שקורה ממש לפני הווסת אבל גם ממש לאחר ביוץ, יכולה “לשגע את המערכת” ולגרום לשינויים רבים, כולל פסיכולוגיים). דם הווסת מורכב משלושה נוזלי גוף נפרדים: דם, נוזל וגינאלי, והתאים והנוזל של שלב ההפרשה המאוחרת של רירית הרחם הנשפך בזמן הווסת.
רק מעט מאוד מהנקבות בטבע בכלל מדממות בסוף כל מחזור חודשי, קופות עילאיות, חדפות פיל – Elephant shrew וסוגי עטלפות מסויימות (כן כן…) ואנחנו. כלבות למשל, מדממות אבל לא בסוף המחזור, וזה אינו דם מהרחם עצמו, אלא מהווגינה החיצונית. עכברות וחולדות כלל אינן מדממות, והן חיות המחקר המרכזיות כיום.
אז למה מגיע לנו כל הטוב הזה? שאלה טובה. אחת התיאוריות היתה שהמערכת האנושית הנשית מגוננת עלינו מפני הזרע והנוזל שלו שיכולים לגרום לזיהומים, אבל מסתבר שזה מפני שהמערכת שלנו מתכווננת לקבל עובר עוד לפני שהוא מגיע (במינים אחרים זה קורה רק כשיש כבר עובר). עובדה זו גורמת לרחם לעבור תהליך שנקרא דסידואליזציה, שמשנה את ההרכב של תאי מערכת החיסון שם (תהליך הדסידואליזציה מתרחש עקב שחרור הורמון הפרוגסטרון). התהליך של פלישת העובר, בעל הרכב גנים שונה משל האם, יכול להיות פולשני לגוף – כמו גוף זר, והאם מנסה להגביל אותו כך ולשמור עליו במקומו. תהליך הדסידואליזציה הקורה בנשים נחשב היום כטריגר להשלת רירית הרחם החוצה המתרחשת בווסת. אנחנו מגינות על עצמנו מפני העובר, אך ברגע שאינו מגיע, נשיל את ההגנה ונחזור להיות רק אנחנו. עד לפעם הבאה…
הרכב דם הווסת
למעשה, זה דם מיוחד, ששונה מההרכב של דם שנלקח לנו בבדיקת דם מהווריד, למשל. כשבדקו את הרכב החלבונים בו לעומת דם או הפרשות נרתיקיות, 385 חלבונים שונים שנמצאו לא הופיעו כלל בנרתיק או בדם! מסתבר שיש בדם הווסת חלבונים המאפשרים תנועה תאית, בניגוד למשל לחלבונים בדם, שאולי משמשים את תאי הרירית להתארגן מחדש לאחר שלא השתרש עובר. תאי מערכת החיסון בדם הווסת שונים בהרכבם מתאי מערכת החיסון בשאר הדם ומאפשרים לנו אולי ללמוד על ההרכב החיסוני בתאי רירית הרחם עצמה באופן לא פולשני.
פוטנציאל רפואי לווסת
אחד הדברים החשובים שאפשר לתהות לגביהם, זה שיש לרחם יכולת מופלאה של התחדשות, ללא שנוצרת אפילו רקמת צלקת, מדי חודש. זה תחום מרתק כי נשמח להבין איך זה קורה ולאחר מכן להצליח אולי לעזור בריפוי פצעים שמתקשים להתאחות, כמו שקורה למשל אצל חולות סכרת. רירית הרחם מתחדשת תוך כ3-5 ימים, בעוד בפצעים זה לרוב לוקח כשבועיים, ובפצעים כרוניים כגון הקורים בפצע סכרתי אף חודשים רבים וכואבים. מוזמנות לצפות בו בסרטון של מישהי שמשתמשת ביכולת עידוד הגדילה של הווסת בתור מסיכת פנים…
מחקר מרתק השתמש בדם הווסת של 20 נשים מתנדבות בריאות ופוריות (עם לפחות הריון אחד, בעלות זמן וסת של 3-5 ימים) בנות 18-40 שאספו את הדם של היום השני למחזור בגביעונית במשך מספר שעות.
את הדם לקחו והוסיפו לתאי עור שפצעו בכוונה וראו כיצד דם הווסת גרם להם להתאחות מהר יותר. גם כשניסו את דם הווסת על דוגמיות תאים של רירית הרחם, הם ראו כיצד דם הווסת גורם לריריות להתארגן לריריות משגשגות.
מחקר כזה מהווה צעד ראשון לקראת אפיון גורמי תיקון חדשים הנגזרים מהווסת לשימוש בטיפול בפצעים, ובאף בנשים החוות בעיות אי פיריון על רקע רירית הרחם.
תאי גזע
פרופ’ קרוליין גרגט (Caroline Gargett) מצאה שיש בדם הווסת כמו גם כמובן ברירית הרחם עצמה, תאי גזע. תאי גזע יכולים להמשיך וליצור תאים חדשים וזה הופך אותם לאטרקטיביים במיוחד לרפואה הנקראת רפואה רגנרטיבית (מתחדשת). מסתבר שתאי הווסת מכילים תאי גזע אנטי-דלקתיים. תאי גזע קשים בדרך כלל להשגה – תאי גזע של הדם למשל מצריכים פרוצדורה של הזרקת חומרים ואיסוף תאי הדם דרך עירוי. דם הווסת יכול להיאסף בקלות וכך ובזמינות גבוהה מאוד, דבר שיכול להאיץ את ההבנה שלנו ואת השימושים בתאי גזע. אחד השימושים הוא למשל לבנות רחם מלאכותי במעבדה, כך שנוכל להבין את תהליך השרשת העובר בצורה טובה יותר, או אף לעזור במקרים של צניחת איברי האגן. אספקט נוסף הוא באנדומטריוזיס – שגשוג של תאי רירית הרחם מחוץ לרחם. הבנה של מנגנון הגדילה של תאי רירית הרחם יתכן ויוכל לסייע בהבנת מנגנון הפגיעה באנדומטריוזיס, הפוגעת קשות בעד כ-10% מנשות העולם בגיל הפוריות.
והנה עוד שימוש לדם הווסת, בחורה בשם רוזי החליטה לצייר איתו…
אז עם כל הדברים המופלאים שיש בדם הווסת, למה לא שמעת על זה עד עכשיו?
כי זה לא נחקר.
זה לא מעניין.
הבניות חברתיות של וסת זה מגעיל, מנודה, דוחה ועוד שלל תיאורים עימם גדלנו במודע או שלא במודע, משפיעות גם על ההתקדמות המדעית. את תחום תאי הגזע הטבוריים התחילו לחקור, אך ברור שקשה מאוד להשיג אותם (רק בשלב היציאה מרחם האם) והכמות מזערית ביותר. את דם הווסת קל להשיג, הוא זמין ושכיח מאוד, אולם אינו נחקר כמעט כי אין עניין. יש יותר פחד/חשש/גועל מהנושא ולכן כמעט ואין מידע על תהליך כה ייחודי לנו ומרתק.
על ידי שינוי התפיסה שלנו לגבי נשים וגופן נוכל לקבל מדע איכותי יותר התורם לבריאות ולחולות, לנשים ואף לגברים. הפוטנציאל הגלום במיליליטרים אלו שנשפכים מאיתנו כל חודש הוא אדיר ויהיה משמח במיוחד לראות את ההבנה שלנו בנושא מתעצמת.
ותודה לאמראל שושני על הרעיון המעולה לפוסט.
מעניין ממש! תודה רבה!