המחזור היומי – שעון צירקדי – חלק א
חוץ מהשינויים במשך החודש של המחזור החודשי, אנחנו גם משתנות במהלך היום. זה אפילו די ברור – יש שעות שאנחנו עייפות בהן, יש שעות שאנחנו הרבה יותר מלאות אנרגיה, יש זמן שבא לאכול ויש זמן שצריך להוציא פסולת מהמזון החוצה (כן, גם לפעולה הזאת יש זמנים ביום). השינויים המחזוריים האלה לאורך היממה נקראים “מחזור צירקדי” (Circadian, מלטינית: “בערך יום”) והם מורגשים בצורה מובחנת בג’ט לג – עייפות, ולעתים אף הרגשה כללית רעה, עקב מעבר בין שעונים שונים בעולם. אצל נשים, השינויים במהלך היום משתלבים בשינויים במהלך החודש.
איך זה עובד?
שינויים צירקדיים קורים באיזורים שונים בגוף, אולם המאגד של הכל הוא איזור ההיפותלמוס במוח, איזור שכבר דיברנו עליו בהקשר של המחזור החודשי. ההיפותלמוס מורכב מגרעינים (אוסף של תאי מוח) שונים וגרעין בשם הsuprachiasmatic nucleus) SCN) מקבל ישירות מידע מאור השמש. מעניין לדעת שאיזור הSCN גם נמצא כמגיב לאסטרוגן ופרוגסטרון, הורמוני המין הנשיים המיוצרים בשחלה. כאשר מתמעט אור השמש הSCN שולח מסר לבלוטה מוחית בשם בלוטת האיצטרובל שמייצרת את הורמון המלטונין. הורמון זה מיידע את הגוף שמתקרב הלילה ואנחנו מתעייפות. נמצא כי אור, ללא קשר לשינה, משנה את ריכוז המלטונין בדם. יש לנו לילה ביולוגי פנימי, בנוסף ללילה החיצוני, שהוא כמעט של 24 שעות, כשהאור מארגן אותו כך שיהיה אכן 24 שעות. כשהלילה מגיע מוקדם יותר בחורף, אנחנו חוות יותר זמן של מלטונין.
כלומר יש לנו אפילו מחזור לפי עונות השנה! כאשר יש שיבושים בקשר החשוב בין שעות הלילה לשינה, כמו במשמרות לילה, נחווה שינויים הורמונלים ושיבושים במערכות שונות בגוף. מלטונין משמש כיום כתוסף להסדרת בעיות שינה, אבל גם למגוון בעיות כגון מניעת הזדקנות המוח, שיפור איכות הביציות ואיכות הזרע, שיפור מצב חולי טרשת נפוצה ועוד, כי מלטונין הוא נוגד חמצון (אנטי-אוקסידנט), המגן על תאי הגוף מנזקים. רמות המלטונין משתנות במהלך החיים, כאשר בגיל ההתבגרות יש לנו הרבה מלטונין, ואילו לקראת הזקנה יש פחות ופחות מלטונין, ואכן יש קושי להירדם בגילאים מבוגרים.
ישנו ויכוח בסיפרות האם המחזור החודשי משנה את הפרשת המלטונין. כנראה שאין הבדל בשינויים במהלך הפרשת המלטונין במהלך היום בין החלק הראשון של החודש, השלב הפוליקולרי שלפני הביוץ, לבין החלק השני של החודש, השלב הלוטאלי של לאחר הביוץ, אולם יתכן שכמות המלטונין הכללית (המופרשת במשך 24 שעות) נמוכה יותר בשלב הלוטאלי, למרות שחסר מחקר נרחב ואיכותי בנושא. פעילות גופנית, אכילה וטמפרטורה משפיעים גם כן על השעון הפנימי שלנו, הקיים אף באיברים מחוץ למוח. עוד על רעב, אכילה וההורמונים המעורבים תוכלי לקרוא פה.
חוץ מהעייפות הנגרמת על ידי המלטונין, אנחנו מתעייפות גם מהפעלת המוח והגוף במהלך היום. חוקרים איטלקיים מפורסמים, טונוני וצ’ירלו, מסבירים כי תפקיד השינה לרענן את המערך המוחי. תאי המוח מתקשרים ביניהם כל היום בקשרים הנקראים סינפסות. אנו נחשפות למידע רב במהלך היום, ולא הכל רלוונטי לנו. לכן, במהלך הלילה אנחנו “מרעננות” את המערכת המוחית ומסננות את ה”רעש” – זיכרונות שמשמעותיים לנו יישמרו. זה מסביר את העייפות המצטברת שלנו – ככל שנחשפנו ליותר אירועים, יש לנו יותר צורך ב”רענון” הזה.
זה נקרא המודל הדו-תהליכי לבקרה על שינה – חלק אחד נובע מהצורך בתהליך שלרענון הסינפסות (תהליך S) וחלק שני של צורך עקב השעון הצירקדי (תהליך C).
במצב האופטימלי שני התהליכים פועלים בסינכרון על מנת שנחוש עייפות רבה בשעות הערב והלילה ומלאות אנרגיה בשעות היום.
בחלק ב’ של הפוסט נדבר על ההורמונים המעורבים בשינויים היומיים, שבאופן לא מפתיע, הם גם הורמונים המעורבים בשינויים המתרחשים אצלנו במהלך החודש. נדון באיך שני המחזורים פועלים להם ביחד ואיך זה מתקשר לטמפרטורת הגוף שלנו, ואפילו לתסמונת קדם-וסתית (PMS).
