הפרשות או לא להיות
הפרשות לאורך המחזור החודשי
ההפרשות נוצרות מתאי צוואר הרחם והנרתיק, פלורת הנרתיק (=חיידקי הנרתיק השומרים עלינו) ונוזל בין תאי. בנוסף, גם יחסי מין שכללו שפיכה של זרע יכולים להוות חלק מההפרשות התקינות. אסטרוגן, הורמון המין הנשי המרכזי, גורם להופעת סוכר בשם גליקוגן בתאי הנרתיק – הסוכר הזה נאכל בתאבון על ידי חיידקים ספציפיים בשם הקליט – לקטובצילי. אלו יוצרים מהסוכר חומצה לקטית, השומרת לנו על חומציות הנרתיק התקינה (pH 4-4.5). החומציות הזו קריטית לשמירה על היגיינת הנרתיק – הגנה מפני מיקרואורגניזמים (כלומר חיידקים, אבל לא רק…) שיכולים לתקוף את המערכת. נדגיש כבר מעתה שאין צורך ואף מזיק לעתים לסבן את אזור הנרתיק, שכן זה יכול לשבש את פעילות “הניקיון האוטומטי” שפועלת באזור – לשנות את החומציות כך שחיידקים מגנים פחות ירצו לחיות שם וכך לפתוח פתח לשגשוג של מזהמים מסוגים שונים.
הכמות והאיכות של הפרשות וגינליות משתנה לאורך החודש גם במצב תקין. נשים רבות נלחצות מכך שהכמות מתחילה גדלה פתאום או שהמרקם משתנה, אך כפי שנראה בהמשך זה יכול להיות תקין לחלוטין. על מנת להבין את ההפרשות התקינות, יש לבחון אותן בהקשר של השינויים ההורמונליים לאורך המחזור החודשי:
תחילת החודש
במחזור פחות או יותר סדיר, בשבועיים הראשונים יש עליה הדרגתית של הורמון האסטרוגן, המשתחרר מהשחלה. מטרת האסטרוגן להכין את הרחם לקראת קליטת עובר לאחר שביצית תשתחרר מהשחלה (=ביוץ). בנוסף, האסטרוגן משפיע על צוואר הרחם כך שתאיו מתחילים להפריש ריר (cervical mucus) ברמה שהולכת ועולה לאורך החלק הראשון של החודש (לפני הביוץ). לאחר תום הווסת יש מעט הפרשות יחסית, ולאט לאט הכמות מתחילה לעלות והן נעשות יותר ויותר נוזליות עם התגברות כמות האסטרוגן בגוף. הן לרוב חסרות ריח, לבנות או שקופות.
הביוץ
תקופת הביוץ מאופיינת בהפרשות רבות. הרחם (וצוואר הרחם הוא אזור בתוכו) הוא איבר מפריש – כלומר מה שקורה בצוואר הרבה פעמים יוצא החוצה לנרתיק. לכן לקראת השבוע השני של המחזור החודשי, תהיה עליה הדרגתית בכמות ההפרשות עד לשיא של יום הביוץ. ריר צוואר הרחם רטוב וחלקלק מעיד על פוריות – יום הביוץ או ממש סביב תקופה זו. מטרת הריר לספק לנוזל הזרע אזור אופטימלי כימית ומכנית להגעה לכיוון הרחם והחצוצרות, שבהן הפריות מתרחשות. יש המתארות את ההפרשות של יום הביוץ עצמו כחלבון ביצה בצמיגות ובמראה.
לאחר ביוץ
לאחר הביוץ השחלה משחררת הורמון מיוחד נוסף – הפרוגסטרון. הפרוגסטרון מכין את הרחם לקליטת העובר לאחר הביוץ, אך כמו האסטרוגן, גם הוא משנה את תאי צוואר הרחם. בניגוד לאסטרוגן, הפרוגסטרון הופך דווקא את ההפרשות ללא טובות לתנועת הזרע ומקשות מאוד על הזרע להתחיל במרוצו במעלה הנרתיק. לרוב התחושה היא של פחות הפרשות לאחר תום תקופת הביוץ ובשבועיים האחרונים לקראת קבלת הווסת, או של הפרשות עבות יותר ודביקות, כך שהזרע ייתקע בהן ולא יוכל להמשיך במסעו.
גלולות - מכילות תמיד רכיב פרוגסטרוני
גלולות מכילות תמיד מרכיב פרוגסטרוני (מסוגים שונים לפי הגלולות השונות) ויש לכך חשיבות רבה מבחינת נוזלי צוואר הרחם. הגלולות הופכות את ההפרשות לסמיכות ועבות ולכן הזרע נתקע ואינו מצליח לטפס במעלה הנרתיק. נציין שהגלולות עובדות גם ברמה המוחית של מניעת הביוץ (ההורמונים בגלולה מונעים במוח את התנעת תהליך הביוץ), וכן ברמה של הרחם במניעת שגשוג רירית הרחם וכך מניעת השתרשות עובר. כל המנגנונים הללו יחד תורמים ליעילות הגבוהה במניעת הריון.
איתור התקופה הפורייה בחודש
אז מתי בדיוק מתרחש ה-ביוץ? גם כיום ניסיון למצוא מתי בדיוק מתרחש הביוץ הוא אתגר אבחנתי. כרגע, בדיקות דם הבודקות את הורמוני המין אסטרוגן, פרוגסטרון וLH (הורמון הביוץ) בשילוב בדיקות אולטרסאונד מהווים את סטנדרט הזהב (golden standard) לכך – כלומר מצריך הגעה למרפאה המכילה גם מיכשור אולטרסאונד. מחקר מעניין מצא שהסתמכות על הפרשות בניסיון להיכנס להריון (שימי לב, לא מניעת הריון, שעל כך בהמשך) אכן יעיל בהשגת הריון, כך שיש פה כיוון לאיתור פשוט יותר וביתי, למעוניינות בכך. נזכיר שגם נוזל הזרע בעצמו הופך להיות הפרשה מהנרתיק ביממה שלאחר קיום היחסים, כך שיש פה לצערכנו עוד גורם מבלבל.
שיטת המודעות לפוריות
יש לציין שהשיטה למעשה מכילה בתוכה שיטות שונות, שכל אחת שמה דגש על פרמטרים קצת שונים עם יעילות משתנה בין השיטות הללו. ריבוי השיטות הללו מהווה קושי במחקר מסודר של התחום, והשיטה עדיין נחשבת למעורר מחלוקת בקרב איגודי הגניקולוגיה.
FemTech - הטכנולוגיה בתחום
הפרשות בהריון ולאחר לידה
הפרשות חשודות
מיקרוביום של הנרתיק
מיקרוביום הוא סך כל המיקרואורגניזמים החיים באזור מסויים. המעי הוא אתר מפורסם ביותר של מיקרוביום עשיר ונחקר רבות (ושוחחנו על כך באריכות), אך גם לנרתיק אוכלוסיה מעניינת ומשתנה. ישנם מיקרואורגניזמים רבים ושונים באופן טבעי ורגיל בנרתיק – חיידקים (בעיקר הלקטובצילי שהזכרנו) אך גם פטריות (כמו הקנדידה המפורסמת, שלרוב חיה עימנו בשלום), וירוסים ושאר מיני יצורים זעירים. עם זאת, יש להבין שעקב שונות בגנטיקה וחשיפה סביבתית קשה להגדיר את הסביבה הנרתיקית ה”רגילה” בכל הנשים הבריאות.
הפרעות באיזון הנרתיק והפות
דיסביוזיס של מיקרוביום נרתיקי
וגינוזיס חיידקי
Dysbiosis הוא מונח המציין הפרעה במיקרוביום התקין. לרוב בהקשר של הנרתיק מדובר בפחות מדי חיידקי לקטובצילי (או שינוי בסוגים השונים שלהם) והמצב השכיח שמקושר לכך הוא וגינוזיס חיידקי – Bacterial vaginosis (BV). וגינוזיס חיידקי קשור להשלכות גינקולוגיות שליליות רבות: סיכון מוגבר ללידה מוקדמת, מחלות אגן דלקתיות, אנדומטריטיס (דלקת של רירית הרחם), ורכישה של מחלות מין כולל HIV ווירוס הפפילומה האנושי (הגורם ליבלות בנרתיק ובפין וכן לסרטן צוואר הרחם).
סימפטומים
הסימפטומים המרכזיים לוגינוזיס כוללים הפרשה מרובה, בעלת ריח “דגי”, עליית הpH הנרתיקי למעל 4.5 וסממנים מעבדתיים במיקרוסקופ. עם זאת, ליותר ממחצית מהנשים עם וגינוזיס שניתן לאבחון, אין כלל תסמינים ברורים. יש להדגיש שריח הנרתיק וההפרשות סובייקטיבי בעיקרו וכאמור, כמות ההפרשות בכל מקרה יכולה להשתנות במהלך החודש והחיים.
הפרעות נוספות באיזון הנרתיק והפות
זיהומים לפי שכיחות: וגינוזיס חיידקי הוא השכיח מבין הזיהומים החיידקיים (40-50% מהמקרים), קנדידה ווגינלית (20-25%) היא הפטריה השכיחה וטריכומוניאזיס (15-20%) – זיהום של טפיל הטריכומונס. דלקת צוואר הרחם, הנגרמת לרוב מזיהומים המועברים במגע מיני כגון זיבה וכלמידיה, יכולה להופיע גם עם תסמינים נרתיקיים לא ספציפיים.
יש לזכור שגירוי נרתיקי יתכן גם ללא מקור זיהומי – אלרגיה, גוף זר (טמפון או קונדום שנשכחו למשל) או מחלות סיסטמיות, שאינן קשורות ספציפית רק למערכת הרבייה, יכולים להוות סיבה להפרשות לא תקינות או לסימפטומים נוספים. גם חוסר האסטרוגן המאפיין את המנופאוזה גורם לאטרופיה נרתיקית ושינוי בהפרשות וכן כוויות כימיות מחומרים כלשהם או שפשופים מכניים שפוגעים בעור הנרתיק.
סימפטומים חשודים
- שינוי בנפח, בצבע או בריח של הפרשות הנרתיק
- גרד
- תחושת “שריפה”, עור מגורה
- אדמומיות
- כאבים ביחסי מין הכוללים חדירה (דיספראוניה)
- הכתמות
- כאבים או קושי במתן שתן (דיסאוריה)
Vulvovaginal candidiasis
הפטריה שלך חזרה
מהי הקנדידה?
קנדידה נחשבת לחלק מהפלורה הרגילה של הנרתיק, אך צמיחת יתר שלה עלולה לגרום לדלקת בפות ו/או הנרתיק. קנדידה אלביקנס היא סוג הקנדידה המרכזי התוקף (80-90% מהפעמים). נשים רבות יודעות כבר לאבחן את חזרתה של הפטריה לביקור, למרות שהאבחון הסופי הוא תחת המיקרוסקופ. המטרד הקנדידי כנראה מגיע מאזור פי הטבעת, ופחות נפוץ אך יתכן גם מיחסי מין או הישנות ממאגר הנרתיק. כיום הדעות חלוקות אם גם פה קיים קשר להפחתה בלקטובצילוס בנרתיק.
טריגרים ברורים להופעתה
- סכרת (בעיקר סכרת סוג 2, הנרכשת).
- שימוש באנטיביוטיקה – למשל דלקת בדרכי השתן המצריכה אנטיביוטיקה המעוררת את הפטריה…
- אסטרוגן גבוה – למשל בהריון
- דיכוי חיסוני – למשל בעקבות לקיחת סטרואידים.
- גנטיקה
*בניגוד לוגינוזיס, בקנדידה יש הרבה משקל למחלות הרקע והמצב החיסוני הבסיסי של האישה.
- אמצעי מניעה – גלולות, ספוגיות, התקן תוך רחמי ודיאפרגמות כולם חשודים כתורמים להופעתה.
- יחסי מין – קנדידה לא נחשבת לזיהום המועבר במגע מיני (נמצאה גם בנשים שטרם קיימו יחסי מין), אך יתכן שהזרע, בעל הpH הגבוה בשילוב עם חתכים זעירים בנרתיק יכול לעודד את קיומה. יש גם חשדות במין אורלי, שכן היא נמצאת באזור החיך.
- בגדים צמודים שאינם מאווררים מספיק – יתכן ומעודדים סביבה לחה וחמימה האהובה במיוחד על פטריות.
- שטיפות אינטימיות – ניקוי הנרתיק בסבון “ייעודיים” – מזיק למיקרוביום שלנו ומעודד סוגי זיהומים וביניהם קנדידה.
סימפטומים
גרד באזור הוא התסמין הדומיננטי. צריבה של הפות, כאב וגירוי שכיחים ועשויים לגרום לכאבים וקשיים ביחסי מין ובמתן שתן. הפות והנרתיק נראים אדומים, וייתכנו וסדקים בפות. ההפרשות לא חייבות להשתנות, אך ההפרשות הקלאסיות הן לבנות, סמיכות, דביקות וגמישות (דמוי גבינה או גבינת קוטג’) ללא ריח או ריח מינימלי.
פרוביוטיקה?
עם הגברת המודעות למיקרוביום, טיפול פרוביוטי נעשה לנושא חם בשנים האחרונות. המחקר מרמז כי לנטילת תוספי לקטובצילוס יש השפעה מסוימת על מניעה וטיפול בקנדידה, אך הנתונים הקליניים עדיין נדירים ויש לחקור עוד יותר. התקווה היא כי בהמשך יהיה ניתן להבהיר יותר את הרכב מיקרוביום הנרתיק ואת ההשפעות המניעתיות והטיפוליות של נטילת תוספי “חיידקים טובים” על בריאות האזור. שימי לב שאכילת יוגורטים נחקרה ונמצאה כלא יעילה, ויש חשדות אף שהסובלות מקנדידה נוטות לאכילת יתר של מוצרי חלב.
גורמים המשפיעים על שונות בהפרשות נרתיקיות
- סטרס – האשם התמידי. מתח גורם לשחרור הורמון הקורטיזול המשפיע בתורו על רמת האסטרוגן וכן יש לו השפעה מעכבת על הבשלת תאי האפיתל בנרתיק. כמות הגליקוגן יורדת, שיעור הלקטובצילים מצטמצם, והסיכון לזיהומים עולה.
- יחסי מין – תדירות, מספר מוגבר של בני/ות זוג מיניים, יחסי מין נרתיקים לא מוגנים ואפילו יחסים עם בת זוג. גם שימוש בהחדרת אביזרי מין יכול לשנות את המיקרוביום הנרתיקי. מצד שני, שימוש בקונדום הוא גורם מגן. נזכיר שבזמן וסת יש מעט אסטרוגן בגוף ויחסי מין בווסת עלולים לעודד לעתים זיהומים. אין האמור לעיל אמור להטיף להתנזרות (!!) ויחסי מין בהסכמה בין בגירים.ות הם רצויים וחשובים לאיכות החיים. נזכיר שיחסי מין יכולים להיות מגוונים ואינם מחייבים חדירה.
- שטיפות אינטימיות – שימי לב, הנרתיק אינו מלוכלך ואין לך צורך מסויים לנקות אותו. שטיפות אינטימיות אינן מומלצות כלל ויכולות אף להזיק. שטיפת הנרתיק מפחיתה באופן מכאני את שפע החיידקים, כולל לקטובצילים, חברינו. בנוסף, השטיפה גם מעודדת הרס של תאי הנרתיק עצמם ומעודדת צמיחה של חיידקים אנאירוביים (“לא טובים”).
- עישון – נמצא מקושר לעלייה בשכיחות הזיהומים הנרתיקיים.
- תזונה – הקשר בין המיקרוביום הנרתיקי לבין צריכת סוכר, סיבים, חלבון או שומן נותר לא ברור. מספר מחקרים משערים שתזונה עשירה בעמילן מגבירה את הגליקוגן הנרתיקי ובכך עשויה להשפיע לטובה על הלקטובצילים, וחלק מציעים כי תזונה עתירת סיבים ניכרת אצל נשים עם מיקרוביום נרתיקי תקין. קשה מאוד לבודד את התזונה הספציפית ולחקור באופן מהימן את הנושא. נכון לכרגע אין עדיין מסקנות בדוקות לגבי הקשר בין התזונה לבריאות הנרתיק.
טיפול
לסיכום
אז מה היה לנו?
הפרשות במהלך החודש הן תקינות ומשתנות ואף מעידות על מצב הפוריות וכן הבריאות של מערכת הרביה הנשית. למתקדמות, אפשר ממש לנחש מתי את מבייצת בעזרתן. נשים לב ששמירה על הנרתיק כוללת הימנעות משטיפות אינטימיות, מעישון ואולי אף שמירה על תזונה מאוזנת והימנעות מסטרס רב (בהצלחה עם זה) מומלצת גם בהקשר הזה. אם ההפרשות עדיין נראות לך (או מריחות) חשודות, שווה להיוועץ בגורם גניקולוגי מקצועי בקהילה.
7 Responses
[…] הפרשות או לא להיות […]
[…] הפרשות או לא להיות […]
[…] הפרשות או לא להיות […]
[…] הפרשות או לא להיות […]
[…] הפרשות או לא להיות […]
[…] הפרשות או לא להיות […]
[…] הפרשות או לא להיות […]